ה. ידיעת אחרים על ההסכם עם מסיקה לגבי הנכס בחדרה
1. אילון העיד שרעייתו ידעה כי בינו לבין מסיקה נערך הסכם על-פה לרכישת זכויות בנכס בחדרה [עמ' 405 ש' 23-20]; רעייתו אף ידעה כל הזמן שיש לו סכומי כסף אצל מסיקה [עמ' 396 ש' 25-24; עמ' 406 ש' 19-17; עמ' 409 ש' 17-13]. לטענתו, בקיץ 2004 התריעה בפניו כי כספו נמצא בסכנה [עמ' 396 ש' 6-3]. לפי גרסה זו, ידעה רעייתו של אילון על העסקה לגבי הנכס הספציפי בצומת המשטרה ועל הסכומים בכרטסת שהעביר אילון למסיקה לקראת רכישתו.
2. הוצג לאילון כי בעדות רעייתו בתיק חיפה, מסרה שהוא התרגש לקראת רכישת הסופר כי דובר בפעם הראשונה בה הם רוכשים נכס מסחרי באופן פרטי (זאת טרם ההחלטה לבצע
--- סוף עמוד 14 ---
את הרכישה על-ידי חב' עטרה); הוא התבקש ליישב זאת עם טענתו כי עוד לפני עסקת הסופר, הוסכם בינו לבין מסיקה כי ירכוש רבע מהזכויות בנכס בחדרה והעביר סכומי כסף לשם כך, בידיעת רעייתו [עמ' 402 ש' 11-2, עמ' 403 ש' 7-3]. זולת גמגום שאינו קשור לדבר, לא נמצא בפיו כל מענה [עמ' 403 ש' 10-8]. לאחר שטען כי נתן הסבר – שלא ניתן, שינה את עדותו ועתה הצהיר כי הסתיר מרעייתו את הקשר בין הכסף שהעביר למסיקה לבין הנכס בחדרה [עמ' 406 ש' 11-8, עמ' 408 ש' 4-1]. עדותו הייתה מופת של גמגום והתפתלות וחסרת כל כוח שכנוע [עמ' 410 ש' 4, 19; עמ' 411 ש' 16-11]. כבכל נקודה בחקירה בה מצא אילון את עצמו ללא כל הסבר למה שנשאל, באופן שהציג את גרסת כתב-התביעה ותצהירו ערום ועריה, דבק במנטרה של בלעדיות הכרטסת וגרס כי עצם הצגתה היא תנאי מספיק לזכותו ביתרה הרשומה בה [עמ' 412 ש' 6-4].
3. בהמשך צצה גרסה שונה: עתה טען אילון שכלל לא סיפר לרעייתו שהעביר כסף למסיקה והיא יודעת על עצם הגשת התביעה דנן אך לא מה נדון בה; הוא שיתף אותה רק במה שנגע לעדותה בתיק חיפה לגבי עסקת הסופר [עמ' 684 ש' 24 עד עמ' 685 ש' 15; עמ' 686 ש' 9-4, 18-15; עמ' 687 ש' 1]. גם גרסה זו לא עמדה על מכונה לאורך זמן: אילון שינה טעמו וציין שרעייתו דווקא ידעה בזמן אמת על העברת סכומי כסף למסיקה [עמ' 687 ש' 11-10, 20-19; עמ' 688 ש' 4]. ניכר שעבור אילון, מתן עדות בבית-המשפט, כמוה כמבחן רב-ברירה ('מבחן אמריקאי') וניתן לסמן 'כל התשובות נכונות'; מעדותו עלה בבירור: הסימון הנכון הוא דווקא 'אף תשובה לא נכונה'.