--- סוף עמוד 17 ---
עצמו [עמ' 31 ש' 26-23]. לבסוף מסר שאינו זוכר, אינו יודע ואף אינו יכול לדעת מה היה פער הזמנים בין רכישת הנכס מהעירייה לבין תחילת העברת הכסף למסיקה [עמ' 31 ש' 23, עמ' 32 ש' 16, עמ' 39 ש' 26-23; עמ' 40 ש' 6-3]. לדבריו: "[...] אמרתי שהוא קנה. אחרי זה חיזרתי אחריו. לא זוכר תקופות, לא זוכר להגיד לך בחודש, חודשיים או שנה" [עמ' 33 ש' 6-4; ר' גם עמ' 34 ש' 15-14 ועמ' 493 ש' 18-16]. יתכן כי פנה למסיקה חודש או חודשיים או תשעה חודשים אחרי הרכישה מהעירייה; אילון לא שלל אפשרות שפנה למסיקה לראשונה שנה וחצי לאחר העסקה עם העירייה כדי לרכוש חלק בנכס [עמ' 44 ש' 17 עד עמ' 45 ש' 3]. בהמשך טען כי אינו זוכר כמה זמן עבר בין העסקה עם העירייה לבין המועד בו נערך אותו הסכם על-פה בינו לבין מסיקה [עמ' 494 ש' 23-19].
7. דובר בעדות לא אמינה במופגן. טענת היעדר זיכרון שבפיו הייתה מפלט, לא אמת. לדבריו, הוא ידע על העסקה הנרקמת בין מסיקה לבין העירייה בזמן אמת. הוא היה מעוניין לקחת בה חלק ו'חיזר' לשם כך אחרי מסיקה כדי שימכור לו חלק בנכס. אילון הצהיר על כך שוב ושוב [עמ' 35 ש' 22-20, עמ' 38 ש' 7]. לפיכך היה עליו לדעת ולזכור כמה זמן עבר – שבועות, חודשים או שנה, עד שעלה בידו לשכנע את מסיקה לערבו ברכישה ולמכור לו חצי מזכויותיו, תוך מתן 'אור ירוק' לאילון להתחיל להעביר סכומים שיאפשרו מעבר מהסכם על-פה ביניהם לכריתת חוזה בכתב. היעדר הזיכרון, לצד המעבר מגרסה זו לגרסה אחרת וחוזר חלילה, עומדים לאילון לרועץ.
8. בהמשך ניתק אילון לחלוטין את ההסכם בינו לבין מסיקה מהעסקה בה נרכש הנכס מהעירייה. עתה טען כי העביר סכומי כסף לעמסת רק סמוך לגיבוש ההסכם עם מסיקה לגבי קניית חלקו של אילון בנכס, לא לפי מועד קניית הנכס בידי עמסת ואורדן מהעירייה. הוא לא שלל אפשרות שהדבר היה כשנה לאחר שעמסת ואורדן קנו את הנכס מעיריית חדרה [עמ' 33 ש' 26-19].
9. עדותו של אילון הותירה רושם שלילי ביותר. הוא הציע גרסות שונות, משתנות תדיר וסותרות, בכל הנוגע למועד בו החל להעביר סכומי כסף לעמסת עבור קניית חלק מזכויותיה בנכס בחדרה ביחס למועד בו רכשה עמסת את זכויותיה בו. איילון היה מודע לכך, אף שניסה לטשטש זאת. הוא אישר שכדי לרכוש מחצית מזכויות עמסת נדרש להיות בעל הון עצמי [עמ' 38 ש' 25-23]; כאשר נדרש לבאר אם במועד בו גובש אותו הסכם על-פה בינו לבין מסיקה, כבר היה לו לפחות חלק מן ההון עצמי, ענה תשובה רפה שאין בה ממש ואשר העידה על ממשות הגרסה על-אודות עסקה שלשמה העביר סכומי כסף: "[...] אם סיכמתי אתו אז כנראה שיכולתי להיערך לזה" [עמ' 39 ש' 10-8]. לפי אותה תבנית לשונית יש לפסוק: אם בית-המשפט היה משתכנע כי גרסת אמת בפי איילון, אז כנראה היה פוסק לו את סכום התביעה; דא עקא, ניכר דווקא שהלה הסתמך על גרסת בדים שאין כל קשר בינה לבין המציאות, ולכן התוצאה שונה.