--- סוף עמוד 19 ---
לא היו עסקות נדל"ן נוספות ביניהם זולת אלו, אך יתכן שהיו עסקות מימון [עמ' 23-21]. אף זו גרסה שאינה תואמת את מה שנטען בכתב-התביעה, בו נטען לקיומן של שתי עסקות בלבד.
3. בתיק חיפה נשאל אילון אם היו בינו לבין מסיקה עסקות משותפות נוספות או עסק שעשו. על כך השיב כי יתכן, אך אינו זוכר. בהליך כאן העיד אילון שכבר בעת הגשת התביעה בתיק חיפה ידע היטב כי מסיקה מחזיק בכסף שלו כמתועד בכרטסת, אף ידע בדיוק מה הסכום בו הוא מחזיק, אך לא תבע אותו משום שלא הייתה בידו ראיה להוכחתו [ר' לעיל בחלק ד(1)]. לפיכך אין לקבל כי בעת מתן עדותו של אילון בתיק חיפה, הוא לא זכר את ההסכם שנכרת על-פה בינו לבין מסיקה לגבי הנכס בחדרה – ובשל כך לא ציינו במענה לשאלה שנשאל. לא עלה בידי אילון להתמודד עם הדברים והוא לא סיפק להם הסבר מניח את הדעת [עמ' 199 ש' 26-8; עמ' 206]. עדותו בתיק חיפה מצדדת בקביעה כי סיפור הנכס בחדרה לא היה ולא נברא.
4. אילון היה מודע לקשיי עדותו. כדי לתרצה, ביקש לגמד את מה שהיה בינו לבין מסיקה בנוגע לנכס בחדרה ולהציגו כרעיון גרידא; עד מהרה נאלץ להודות כי העברת הכספים לעמסת הייתה על-פי הסכם על-פה ונועדה להביא לחתימת חוזה בכתב לגבי העסקה שלשמה הועברו הסכומים [עמ' 200 ש' 2 עד עמ' 201 ש' 1]. הצגת מה שהיה לגבי הנכס בחדרה כרעיון גרידא, באופן שינמק את אי-אזכורו התמוה בידי אילון בחקירתו בתיק חיפה – זאת נוכח שאלות מפורשות שנשאל ואשר חייבו את אזכורו, סתרו את התייחסותו של אילון להסכם הנטען בינו למסיקה בהליך דנן כהסכם מוגמר ומחייב. כך אמר לגביו בשלב מוקדם יותר של עדותו: "הדברים היו סגורים ברמה, ברמת סגירה הרמטית, מבחינת בעל-פה" [עמ' 29 ש' 23-22]. ברוח זו הצהיר אילון שהעביר כסף למסיקה "רק בסמוך להסכם שלי אתו" [עמ' 33 ש' 19]. גם בתצהירו הדגיש שגיבש הסכם על-פה עם מסיקה לגבי הנכס, תוך שנקט לגביו לשון קניינית: 'ממכר' [סע' 8 ב-ת/1; ור' עדותו בעמ' 204 ש' 21 עד עמ' 205 ש' 1].
5. אילון נשאל בתיק חיפה שאלות נוספות שחייבו ללא צל של ספק התייחסות שלו להסכם שנסב על הנכס בחדרה. הוא נשאל, למשל, אם נערך הסכם על-פה לגבי עסק או עסקה אחרת שאינה עסקת הסופר בין אילון או מאן דהוא שקשור אליו לבין מסיקה או גורם אחר שקשור אליו; על כך השיב בשלילה [עמ' 202 ש' 16 עד עמ' 204 ש' 9]. בעדותו לפני שב וניסה לתרץ זאת תוך גימוד מה שהציג קודם כהסכם סגור הרמטית: "[...] מבחינתי, לא היה הסכם ולא היה כלום, לא כיבדתם שום דבר, לא היה הסכם, לא היה כלום" [עמ' 204 ש' 7-6]. להימנעותו של אילון מאזכור ההסכם לגבי הנכס בחדרה בתיק חיפה יש משמעות כבדת משקל; מדובר בהימנעות שאילון לא סיפק לה הסבר מניח את הדעת.