6. ניכר שכאשר הדבר נוח ומתאים ועולה בקנה אחד עם מה שאילון נשאל באותו רגע, הוא טען כי נערך בינו למסיקה הסכם מוגמר על-פה. במקרים אחרים, עם שינוי האינטרס בהתאם לשאלה שהופנתה אליו, שינה אילון טעמו וטען שלא היה הסכם, באומרו: "[...] איזה הסכם? אני לא יודע על איזה הסכם אתה מדבר" [עמ' 505 ש' 19; עמ' 506 ש' 10]. כאשר הוסבר לו
--- סוף עמוד 20 ---
שמדובר באותו הסכם נטען שנערך על-פה לגבי הנכס בחדרה, הצהיר שלא היה הסכם ונופף בטענה לבלעדיות הכרטסת [עמ' 507 ש' 6-1]. כאשר הוצגה לו סתירה בוטה, גם בעניין זה, בין גרסתו זו בחקירה נגדית לבין עדותו בתצהיר ניכר – לא בפעם הראשונה – שאין לאילון היכרות מינימלית עם תוכן עדותו הראשית [עמ' 508 ש' 14 עד עמ' 510 ש' 8]. כשנשאל אילון על תצהירו בהליך כאן – ענה על עסקת הסופר, עד שבית-המשפט נאלץ לברר עמו שהוא יודע כי ההליך דנן נסב על נכס אחר [עמ' 509 ש' 24 עד עמ' 510 ש' 3].
7. אילון הוסיף ומסר עדות משתנה על-אודות היקף הפעילות העסקית שהייתה בינו לבין מסיקה וסיווגה בעיניו, פעם כך ופעם אחרת ללא שום עקביות [עמ' 570 ש' 22-12; עמ' 572 ש' 8-1; עמ' 574 ש' 26-14; עמ' 575 ש' 16 עד עמ' 577 ש' 16; עמ' 578 ש' 22 עד עמ' 579 ש' 10; עמ' 580 ש' 20-17; עמ' 581 ש' 9-1; עמ' 581 ש' 10 עד עמ' 583 ש' 23]. לא עלה בידו לתרץ זאת באופן מניח את הדעת והוא נאלץ לדבוק במענהו השגור: "אין לי שום תשובה" [עמ' 575 ש' 15-13]. מופרכות עדותו הייתה ברורה גם לו, עת סתר עצמו הלוך ושוב, עד שהצהיר: "אני הסברתי מה אני חושב. אבל אולי בית-המשפט לא מקבל את זה" [עמ' 580 ש' 23-22]. אכן, בית-המשפט לא מקבל. כל בר-דעת שנחשף לעדותו היה מבין שכל-כולה כזבים ודברי הבל.
8. בניגוד לגרסת כתב-התביעה, שהציגה את אילון ומסיקה כמי שבעברם רק פעילות עסקית חד-פעמית אחת – היא עסקת הסופר, אישר אילון שהיו בינו לבין מסיקה מה שכינה 'עסקות מימון' [עמ' 22]. הוא הודה במציאות בה כסף שלו נמצא אצל מסיקה ומסיקה היה רשאי להשתמש בו ואף עשה כן; לדבריו, אינו זוכר את הפרטים [עמ' 25 ש' 23-19]. גם בסוגיה זו ביקש אילון לכונן באמצעות כתב-התביעה מציאות כוזבת שאין קשר בינה לבין מה שבו הודה במהלך הבירור. העלאת טענות כוזבות בכתב-התביעה עומדת לו לרועץ; הוא לא ביקש לתקנו בשום שלב, בין כשהתחלף יצוגו בשלב מוקדם של הבירור ובין כשניתן פסק-הדין בתיק חיפה.