13. אביו של אילון ציין בתצהירו שהעביר למסיקה, לבקשתו בנו, את התמורה שהתקבלה במכירת הדירה בסך 440,000 ₪ [סע' 5 ב-ת/5]. אילון שלל זאת [עמ' 591 ש' 19-16]. אחר כך מסר עדות מסויגת, לא החלטית, לפיה אביו העביר את הכסף אליו – בניגוד לגרסת האב על-
--- סוף עמוד 26 ---
אודות העברה ישירה למסיקה, וטען כי 'למיטב זכרונו' השתמש בו כדי לשלם למסיקה [עמ' 593 ש' 15-14]. עוד טען כי היו גם העברות ישירות מאביו למסיקה [עמ' 593 ש' 19-18].
14. הוצג לאילון שבעוד עדות האב הייתה כי העביר מתמורת הדירה סך של 440,000 ₪, ובעוד גרסת אילון הייתה שהדירה הייתה מקור לתשלום 300,000 ₪ למסיקה – לפי הכרטסת, בשנה בה נמכרה הדירה לא הועבר אלא סך כולל של 220,000 ₪ בשלושה תשלומים נפרדים. אילון לא סיפק לכך הסבר [עמ' 595 ש' 18 עד עמ' 596 ש' 9]. הוא הפריח סיסמות נבובות שנסתרו על-ידי הראיות ולא עלו עמן בקנה אחד. עד כדי כך כשל בהתמודדות עם מה שהוצג לו, שכאשר נשאל מה הסכום שהעביר למסיקה מתוך תמורת הדירה ענה: "כמה העברתי? העברתי כמה שהייתי צריך" [עמ' 598 ש' 6]. באותו אופן ענה גם בחקירה חוזרת, כאשר נשאל אם היו תשלומי מסים במכר דירת אביו, ואמר: "ודאי שהיה. אם היה" [עמ' 715 ש' 3-1].
15. כעדות אילון, כך גם עדות אביו, הותירה רושם שלילי ולא אמין. כבר צוין שהן לא תאמו זו את זו. גם עדות האב בפני עצמה לקתה בקשיים מהותיים שירדו לשורשיה והעיבו על אמינותה.
16. האב מסר בחקירתו שקנה דירה בחדרה אך לא גר בה; הוא לא ידע לנקוב בכתובתה או לתארה [עמ' 717 ש' 24-22; עמ' 718 ש' 10-9, 22; עמ' 719 ש' 8-6]. כשהבין שכישלונו למסור פרט כלשהו לגבי הדירה מציגו באור שלילי, גילה לראשונה שהיא נרכשה על-שמו ובכספו אך נועדה לאילון; הוא שגר בה ושילם משכנתא בגינה מעבר להון העצמי שנתן האב [עמ' 720 ש' 7-4, 23-21; עמ' 720 ש' 26 עד עמ' 721 ש' 2; עמ' 722 ש' 16-15]. אי-מתן גרסה מלאה מראש, בתצהיר, עומדת לאב לרועץ ומתיישבת עם האופן המוכוון והמגמתי בו ניתנה עדותו לפני. הדבר אף מעמיד באור הנכון את טענת אילון כי אינו יודע מה היה גובה המשכנתא על הדירה בעת מכירתה (ור' גם את הודאתו בחקירה חוזרת, לפיה ספק אם הייתה משכנתא).
17. האב מסר שהדירה נמכרה בשנת 2002. בתקופה זו הוא ראה בה את דירת הבן שרק רשומה על שמו. ההחלטה למכור את הדירה לא הייתה שלו והוא לא נטל במכירה חלק זולת חתימה על מסמכים [עמ' 722 ש' 9-8, 23-20]. לשון אחר: אילון, לנוחיותו, תיאר את הדירה כנכס של האב שהלה מכר. האב, בעדותו לפני אך לא בתצהירו, תיאר אותה כדירת הבן והציג עצמו כחותמת גומי במכירתה. על-סמך כזבים צולבים מסוג זה לא ניתן לקבוע כל ממצא לטובת אילון.