18. האב העריך את תמורת המכר בסך של 200,000-190,000 דולר והצהיר כי אילון קבע את המחיר וטיפל במכר, לא הוא [עמ' 727 ש' 18-11]; בהמשך שכח האב שנקב בסכום וטען כי תמורת המכר אינה ידועה לו, וכך גם הסכום ששולם לו בעקבות עריכתו של זיכרון-הדברים [עמ' 734 ש' 9-8; עמ' 761 ש' 21 עד עמ' 762 ש' 12]. האב הודה כי עורך-הדין שלו שבו נתן אמון ושטיפל ברכישת הדירה הכין את חוזה המכר, באופן שסתר את מבוקשו להציג את עצמו כמי שזיקתו למכר הייתה רק טכנית-פורמלית [עמ' 761 ש' 17-11].
--- סוף עמוד 27 ---
19. לגרסת האב, התמורה שהתקבלה במכירת הדירה הופקדה בחשבונו והייתה בשליטתו [עמ' 723 ש' 5-3]. כאשר אילון ביקש להשתמש בכסף שהניב המכר, הדבר גרם למשבר בין אילון להוריו: הם לא ראו בעין יפה את רצונו לנצל את הכסף לצרכים שאינם רכישת דירה חלופית והתעקשו כי יעשה בו שימוש למטרה זו; אילון רצה להשתמש בכסף לעסקים עם מסיקה, בניגוד לדעת הוריו ובאופן שעורר את כעסם [עמ' 723 ש' 15-10; עמ' 732 ש' 6-4; עמ' 753 ש' 8-1]. כך תיאר האב את המשבר: "זה היה עניין של ריב בינינו, זה היה דבר שהעסיק אותנו הרבה זמן. בגלל זה הוא גם נשאר בזיכרון [...]" [עמ' 752 ש' 7-1, 25-24]. עדות זו, שהאב נתן לה מקום משמעותי, לא נזכרה בתצהירו. כשנדרש לבאר זאת נתן מענה מתחמק שגימד את חלקו בהכנת התצהיר והציג את עדותו הראשית כמכוונת ומוכתבת, לא מלאה וספונטנית [עמ' 724 ש' 23-15; עמ' 758 ש' 25 עד עמ' 759 ש' 7]. הוא הגדיל לעשות והצהיר שאינו זוכר מה נשאל לשם הכנת התצהיר; אם לא היה רואה אותו, לא היה זוכר שחתם עליו [עמ' 759 ש' 21-19].
20. דא עקא, האב הותיר רושם מתחכם ותכסיסני, תוך שמסר ביודעין דברים מסוימים בתצהירו ואחרים הותיר רק לחשיפה בעדותו לפני. לא דובר באדם תמים שמסר גרסה חלקית בתצהירו רק משום שלא נשאל את כל השאלות הנכונות. כשהוטח באב כי את עדותו על-אודות המשבר בינו לבין אילון חשף גם בחקירה הנגדית ביוזמתו הוא, בלי שנשאל על כך – באופן שהצדיק את הכללתה בתצהירו, שב להתחמק, לקה באי-זיכרון והותיר רושם של עד לא אמין ומגמתי באופן מובהק [עמ' 725 ש' 12-7; עמ' 727 ש' 1].
21. לטענת האב, הוא אינו זוכר מה הסכום שהופקד בחשבונו בעקבות מכר הדירה; לעומת זאת, התיימר לזכור שכל מה שהופקד הועבר למסיקה [עמ' 727 ש' 24-20]. אין מנוס מלקבוע כי האב בחר להסתיר ביודעין את הסכום שהועבר לחשבונו ועדותו על כך לא הייתה אמת. דווקא לגבי פרט זה, שאותו נדרש לספק כדי לתמוך בעדות אילון לגבי מקור התנועות בכרטסת תוך ציון סכום שתואם את הרישום בה, לקה באי-זיכרון. את המשבר עם הבן זכר היטב; באופן תמוה ולא אמין, את הסכום שחולל אותו לא זכר. עדותו של האב כאשר נדרש להתמודד עם הפער בין זיכרון המשבר לבין אי-זיכרון הסכום שהועבר הייתה מופת של התחמקות לא כנה, מתן תירוצי שווא ומה שנחזה היטב כאי-אמירת אמת [עמ' 728 ש' 14-7; עמ' 730 ש' 23 עד עמ' 731 ש' 8; עמ' 731 ש' 22; עמ' 753 ש' 13-9; עמ' 754 ש' 4-1, 7, 16-13]. הדברים יפים גם ביחס לטענתו כי אינו זוכר אם העביר את הסכום בפעימה אחת או בכמה פעמים, לשיעורין [עמ' 733 ש' 8-7].