22. לאחר שהאב התנדב לספר ביוזמתו הוא, בלי שנשאל, שהעברת הסכום שהניב המכר למסיקה לתכלית עסקית שאינה רכישת דירה חלופית עוררה משבר לא רגעי במשפחתו, היה עליו לזכור היטב באיזה סכום דובר. ניכר היטב שבחר להסתירו. יש בכך כדי לכונן חזקה ראייתית כי מתן עדות אמת גלויה על-ידו בעניין זה, שהינו מהותי לתביעת אילון, היה מזיק לבנו. מי שחווה כעס ותסכול, עד כדי משבר, בשל דרישה כי יעשה שימוש מסוים בכסף בחשבונו בניגוד לדעתו, חזקה שהוא זוכר היטב כמה פעמים ובאיזה אופן נאלץ להתמודד עם
--- סוף עמוד 28 ---
דרישה זו ולהוציאה לפועל. הדברים יפים מקל וחומר נוכח עדות האב כי הוא עצמו סר לסניף הבנק כדי לבצע את ההעברה לה כל כך התנגד [עמ' 756 ש' 18-16].
23. הגדיל האב לעשות כשציין שהסכום שהעביר למסיקה לא עניין אותו [עמ' 731 ש' 12; עמ' 732 ש' 26-25; עמ' 748 ש' 11-10]; אמירה זו עומדת בניגוד גמור לטענתו כי הדרישה להעביר כסף למסיקה חוללה משבר מתמשך ביחסיו ויחסי רעייתו עם אילון והם לא ראו אותה ברוח טובה. האב הדף שאלות על גובה הסכום שהעביר באלו המילים: "אתה תופש אותי במילים שאני כבר לא יכול להיות אחראי עליהם" [עמ' 731 ש' 25 עד עמ' 732 ש' 1]. הדברים יפים לעדותו כמכלול, ולא ניתן לקבוע על-יסודה כל ממצא שיסייע לאילון בהוכחת תביעתו. לא ניתן לקבל את טענת האב כי הוא זוכר היטב את כל הקשור בהעברות למסיקה אך דווקא הסכום בו מדובר לא עניין אותו והוא מחקו מהזיכרון [עמ' 732 ש' 22 עד עמ' 733 ש' 2].
24. האב התחמק בגלוי ממתן מענה בכל עניין שנגע להפקדת תמורת הדירה בחשבונו או העברתה הלאה, אך שב וטען במופגן כי הוא זוכר היטב שכל הסכום עבר למסיקה [עמ' 733 ש' 13-9]. עוד זכר כי העביר את הכסף מחשבונו בבנק הפועלים לחשבון שגם הוא בבנק זה; בעניין זה ניעור זיכרונו, לאחר שקודם ענה במענה לאותה שאלה כי אינו זוכר כלום [ר' עמ' 747 ש' 22-9 והשוו ש' 18 וש' 22]. תחילה טען כי החשבון הנעבר היה על-שם מסיקה באופן פרטי; עד מהרה התחוור שאין בידו לעמוד מאחורי עדות זו, אף לא מאחורי עדותו הקודמת כי החשבון הנעבר היה בבנק הפועלים. הוא הודה שדובר בהנחה והשערה [עמ' 748 ש' 7-1, 14-12, 23-21].
25. באותה דרך לא אמינה נמסרה כל עדות האב. מצד אחד, ביקש להצהיר כי ידע למה נועד הכסף והזכיר מגרש או מבנה קרוב לעסק של בנו; מצד שני, פטר עצמו באמירה שאינו יודע למה שימש ולא התעניין בכך [עמ' 749 ש' 17-11]. מעדותו על המשבר שנסב על מטרת השימוש בכסף עלה כי הוא דווקא ידע היטב למה הוא נועד; התעקשותו להתייחס לכך רק באופן דל ורפה, כביכול אגב אורחא, תרמה גם היא לרושם הרע, המוכתב והמגמתי שהותירה עדותו לכל אורכה.