26. האב סירב לאשר כי הסכום שהניב המכר התקבל בחשבונו בשנת 2002, בניגוד לגרסה בתצהירו; כשהופנה לתצהיר, לא עמד באופן החלטי מאחורי תוכנו [עמ' 734 ש' 25 עד עמ' 735 ש' 2, עמ' 735 ש' 25-3 והשוו לסע' 4 ב-ת/5]. האב סירב לומר כמה זמן עבר בין מכירת הדירה לבין הפקדת התמורה בחשבונו או בין הגעתה לחשבון לבין דרישת אילון להעבירה [עמ' 736 ש' 22-15; עמ' 734 ש' 9-6; עמ' 745 ש' 15-13; עמ' 754 ש' 25-23]. בכל אלה, לקה בשכחה מוחלטת. הוא עמד במריו וסירב לספק מענה גם כשבית-המשפט העמידו על הקושי שטמון בכך [עמ' 746 ש' 19-11, 26-23; עמ' 747 ש' 6].
27. האב טען שאינו יודע אם חתם על חוזה מכר בנוסף לזיכרון-הדברים שהוצג. מענהו ניתן באותו מהלך פתלתל שאפיין את עדות בנו, בבחינת 'הכל אפשרי ומענה אין': "אני לא זוכר [...] יכול להיות שכן, יכול להיות שלא. [...] אין לי תשובות מדויקות" [עמ' 741 ש' 21-19].
--- סוף עמוד 29 ---
עוד אמר: "אין לי תשובה לזה, בגלל שאני לא זוכר שום דבר" [עמ' 743 ש' 9-8]. מי שאינו זוכר דבר לא נותן תצהיר ולא משמש כעד. הרושם שהותיר היה שלילי ביותר [ר' גם עמ' 742 ש' 22-20, 26].
28. כשהבין האב שאי-מתן תשובות משליך על כל עדותו, הרחיק עצמו ממכר הדירה, טען כי דובר בדירה של אילון ובכסף של אילון והוא עצמו שוב לא התעניין בדירה [עמ' 737 ש' 15-5]. אף זו גרסת כזב שאין לקבלה. ראשית, לא אותה גולל האב בתצהירו. שנית, אילו היה בה ממש, לא היה האב מתנדב לספר בעומדו על דוכן העדים על המשבר שנגע במישרין לשימוש שביקש אילון לעשות בכספי המכר. לבסוף, אילו היה האב חסר זיקה לדירה בעת מכירתה ולתמורה שהניבה, אזי היה סכום התמורה מועבר ישירות לחשבונו של אילון ולא לחשבון האב. בצר לו, יצר האב השוואה אומללה בין השבר שחווה בשל מות בנו לבין תחושותיו בשל העברת כסף למסיקה; הוא הודה כי אירוע העברת הכספים למסיקה 'נכנס לו למוח', באופן שחייב דווקא זיכרון שלו לגבי כל הפרטים שנגעו לכך, פרטים שהוא סירב למסור וטען שאינו זוכרם [עמ' 751 ש' 5-2].
29. עד כאן עדות האב על-אודות מכר הדירה; דינה דחיה, והיא לא השיאה כל ערך מוסף להוכחת תביעתו של אילון.
30. נוכח כישלונו לקשור בין מכר הרכב והדירה לבין תנועות ההפקדה בכרטסת, טען אילון בעדותו לפני – בניגוד לגרסתו בתצהיר, כי השתמש גם בהכנסותיו כדי להעביר סכומים למסיקה; הוא העריך זאת בסך של כ-80,000 דולר [עמ' 151 ש' 3-1, 25-24]. אלא שגם עתה ניכר שאין לאילון ידיעה ממשית לגבי מקור הסכומים שתועדו בכרטסת. הוא נקט לשון מסויגת שעיקרה השערה; הוא העריך שרוב הכסף היה ממכירת הרכב והדירה ואילו "יתר הסכומים, אם היו, היו במזומן" [עמ' 153 ש'2 22-21]. נוכח הצהרתו של אילון כי בזמן אמת ישב עם אתי וידע באופן מדויק מה הפקיד ואלו סכומים עליו להביא, לא ניתן לקבל עדותו זו. על אילון הנטל להציג תחשיב שייצור מתאם בין ההפקדות בכרטסת לבין מקורות המימון שבהם נקב; לא עלה בידו להרימו.