10. לפיכך יש לדחות את טענתו של אילון כי לא הביא לבירור את התביעה לגבי הכרטסת האישית בתיק חיפה יחד עם התביעה לגבי הסופר, אף לא שיגר למסיקה מכתב דרישה מעורך-דין לגבי הנכס בחדרה – כפי שעשה לגבי עסקת הסופר, כי 'לא היה לו חומר' לגבי עסקה זו [עמ' 233 ש' 12-4]. אילון הודה כי בכל הנוגע לנכס בחדרה לא פעל, בין במשלוח מכתב דרישה ובין בהגשת תביעה, למרות שכל טענותיו כבר התגבשו במקביל למועד בו החל לפעול נגד מסיקה לגבי עסקת הסופר; לדבריו, פעל כך על-בסיס יעוץ משפטי ומאחר שלא היה מספיק חומר לתבוע לגבי הנכס בחדרה [עמ' 234 ש' 20-16]. כאמור, טענת היעדר יכולת להשיג תיעוד לגביה נשללה ונסתרה.
11. אילון הצהיר בפה מלא שידע כל הזמן מה הסכום שהפקיד בידי מסיקה, ללא תלות בהצגתה של הכרטסת [עמ' 237 ש' 25-23]. כאשר הדברים הוטחו בו והוא התבקש לתרץ את הימנעותו מכל פעולה לגביו – כשכבר אין יחסי חברות בינו לבין מסיקה והוא פועל נגדו במשלוח מכתבי התראה והגשת תביעה לגבי עסקת הסופר, ענה כך: "אבל לא היה לי את הכרטסת ביד" [עמ' 236 ש' 16]. אילו דובר במי שגרסת אמת בפיו, היה למצער משגר למסיקה מכתב דרישה על-יסוד ידיעת הסכומים שמסר לו, ללא קשר לשאלה אם יש או אין בידו תיעוד על כך; אילון לא עשה כן [עמ' 238 ש' 24-22]. לישיבתו בחיבוק ידיים ובחוסר מעש לא ניתן הסבר מניח את הדעת.
12. כאשר התחוור לאילון כי אין בידו להסביר את הימנעותו מלשגר למסיקה מכתב דרישה ביחס לנכס בחדרה, בין דרישה לחתימה על חוזה בכתב לאחר שהעביר סך של 125,000 דולר בקירוב ובין דרישה להשבת הסכומים הללו נוכח אי-חתימתו של חוזה, פטר עצמו בכך שהתמודד עם המציאות שנוצרה על-ידי הגשת התביעה בתיק חיפה [עמ' 217 ש' 23-14]. הוא אישר שלא פנה למסיקה בדרישה לגבי הנכס בחדרה [עמ' 219 ש' 24-17].
--- סוף עמוד 37 ---
13. בדברים הללו סתר אילון את גרסתו בתצהיר עדותו הראשית, לפיה דווקא פנה למסיקה במועד מסוים ודרש שיחתם חוזה לרכישת זכויותיו בנכס [ר' סע' 17 ב-ת/1]. כשנאלץ אילון להתמודד עם הדברים נולדה גרסה שונה, שלישית, לפיה אשתו היא שפנתה למסיקה, אך זאת לא באופן ספציפי לגבי הנכס בחדרה אלא באופן כללי, 'על הכל' [עמ' 220 ש' 6-3]. זו עדות מפי השמועה; אילון לא היה צד לשיחה ולא נכח בה [עמ' 500 ש' 15-9]. רעייתו לא זומנה להעיד על תוכנה בלי שניתן לכך טעם. אילון שב וסתר את גרסת התצהיר ומסר, במענה לשאלת בית-המשפט, כי הוא עצמו לא פנה למסיקה אלא רק אשתו [עמ' 220 ש' 17-11]. כאשר נדרש לבאר את גרסת התצהיר שממנה כאמור חזר בו בעדותו לפני, התפתל כה וכה, ללא מענה ממשי [עמ' 223 עד עמ' 227].