2. זאת ועוד. בטיעון שהובא בכתב-התביעה – הן זה הראשון, הן זה המתוקן, קשר אילון וכרך בין הכרטסת הפרטית [נספחים ד1-ד5 שם] לבין כרטיס הסופר [נספח ד6 שם]; בין היתרה בכרטסת הפרטית בסך 600,500 ₪ לבין הסכום בכרטיס הסופר בסך 669,000 ₪ – קרי, בין סכומי הסעד העיקרי והסעד המשני שתבע. כך טען: "הוכח [...] כי הנתבעת חייבת לתובע את הסכום הנקוב בכרטיסים 'יב-2' עד יב-5' לתיק בחיפה - נספחים 'ד-2' עד ד-5' בתביעה כאן [...]. עוד הוכח, מהכרטיס 'יב-6', כי הנתבעת העמידה את יתרת החוב בכרטיסים ע"ס 669,000 ₪ נכון ליום 1.2.2004 - מועד פתיחת הכרטיס 'ב-6'". [...] הנתבעת העמידה את סכום חובה לתובע ע"ס 669,000 ₪ נכון ליום 1.2.2004 על-פי הכרטיס נספח 'ד-6' לכתב תביעה זה" [סע' 18, 29 ו-22(א); ההדגשה במקור]. משמע, אילון יחס לעמסת פעולה של נטילת היתרה בכרטסת הפרטית בסך 600,500 ₪ והעמדתה על סך 669,000 ₪ בכרטיס הסופר בתאריך ערך של יום החוזה שנכרת בעסקת הסופר, 1.2.2004 [ר' עדות אילון בעמ' 111 ש' 14]. לפי כתב-התביעה, הסך 669,000 ₪ בכרטיס הסופר הוא גלגול של הסך 600,500 ₪ בכרטסת האישית ויש לו קשר לסכום זה.
3. גרסה זו יצרה קושי לאילון, עמו לא הצליח להתמודד. כישלונו ליתן לה הסבר מניח את הדעת היא מסמר נוסף בארון המתים של תביעתו. כבר נאמר: גם כשניתן פסק-הדין בתיק חיפה והיה ברור כי הסעד העיקרי שתבע כאן נפסק שם לחב' עטרה, הוא לא ביקש לתקן את כתב-התביעה ולהשתחרר מעול הכריכה שעשה בו בין הכרטסת הפרטית לבין כרטיס הסופר. הקושי היה נהיר לאילון; הוא נקט בתצהירו מהלך טקטי ועשה כל שביכולתו כדי לנתק את הכרטסת הפרטית מכרטיס הסופר, במתווה מנוגד לכתב-התביעה [סע' 31-30 ב-ת/1; הכרטסת הפרטית צורפה אליו כנספח 2 ואילו כרטיס הסופר כנספח 7]. אותו מהלך של הפרדה וניתוק נקט אילון גם כשהציג את הכרטסות למומחה מטעמו [ר' להלן בחלק יז].
4. בעדותו לפני אישר אילון את גרסת כתב-התביעה: הוא ציין שיתרת החוב הנומינלית בכרטסת האישית היא 600,500 ₪ והודה שלטענתו, עמסת העמידה את יתרת החוב בכרטסת האישית על 669,000 ₪ – סכום שייצג את התמורה בעסקת הסופר [עמ' 76 ש' 8-2 25-23]. הוא נחקר על גרסת כתב-התביעה שקשרה בין היתרה בכרטסת האישית לעסקת הסופר. לא עלה בידו לתקף אותה או לבארה. או אז מסר גרסה הפוכה והתאמץ לנתק בין הכרטסת האישית לעסקת הסופר [עמ' 77 ש' 10-3]. זהו כשל מהותי שיורש לשורשי עדותו של אילון.