9. הוטח באילון כי תביעתו העיקרית בהליך דנן הייתה לקבלת 669,000 ₪ בצירוף שיערוך. הוא אישר כי סכום זה הוא התמורה בעסקת הסופר [עמ' 83 ש' 8-7]. אילון הודה שאינו יכול להסביר זאת ולא בחל בהצהרה כי אין לו מושג מה מקורו ומה טעמו של הסך 669,000 ₪ שתבע כסעד עיקרי [עמ' 84-83; עמ' 87-86]. במענה לשאלת בית-המשפט טען שכלל אינו יודע כי תבע סעד עיקרי בסך 669,000 ₪ וסעד חלופי בסך 600,500 ₪ [עמ' 91 ש' 22-19]. הוא ענה כן לאחר שהעיד כי קרא את כתב-התביעה והכיר את תוכנו. בהמשך הפגין חוסר הבנה לגבי היחס בין הסכומים שתבע [עמ' 676 ש' 23-9].
--- סוף עמוד 40 ---
10. עדותו הייתה מופע של כזבים ואמירת דבר והיפוכו. הוא אישר שתבע כאן סעד עיקרי שנתבע בתיק חיפה על-ידי חב' עטרה, ולאחר מכן הכחיש זאת. כך אמר, לגבי הסך שתבע כסעד עיקרי: "לדעתי זה לגבי הסופר"; כשהוטח בו שתבע גם את הסכום ששולם עבור הסופר, כפר בכך: "לא, מה פתאום? איך זה יכול להיות?" [עמ' 94 ש' 11-7]. לא עלה בידו לנמק תביעה בסך 669,000 ₪ שאינה קשורה לעסקת הסופר. כל אימת שנשאל על סכום זה ונדרש לספק הסבר להיותו רכיב עיקרי בתביעתו כאן, הפנה לתיק חיפה שנסב על עסקת הסופר והודה שאין בפיו הסבר אחר [עמ' 95 ש' 13-2]. בחקירה חוזרת ניתנה לאילון הזדמנות אחרונה לספק הסבר ליחס הסכומים בתביעתו ולאופן בו קשר בה בין הכרטסת הפרטית לבין כרטיס הסופר; אף עתה, לא היה בפיו מענה ממשי [עמ' 714 ש' 26-16].
יד. אופי הקשר בין הכרטסת הפרטית לבין כרטיס הסופר
1. הקשר בין הכרטסת הפרטית לכרטיס שנסב על עסקת הסופר, ובין היתרה בכרטסת הפרטית (600,500 ₪) למחיר הסופר (669,000 ₪), אינו מקרי. הוא לא נולד בטענות כתב-התביעה אלא עוגן בהתנהלות בין אילון לבין מסיקה בזמן אמת.
2. אילון הודה שלצרכי תשלום עבור הסופר, ביקש להשתמש בסכום שהצטבר בכרטסת הפרטית שהיה שווה ערך ל- 150,000 דולר; הוא אמר שידע בזמן אמת כי זה הסכום שנזקף על-שמו אצל מסיקה [עמ' 244 ש' 13-7; עמ' 245 ש' 13-11, 16, 19-20]. הסכום היה ידוע לו והוא ידע שהוא נמצא בכרטסת כי 'ישב עם אתי' לפחות פעם בחודש [עמ' 246 ש' 9-1; עמ' 379 ש' 26-23]. בתוך כך, היו פעמים בהן הכרטסת הוצגה לו [עמ' 246 ש' 22-20].
3. אילון טען כי מסיקה סירב לאפשר לו לשלם את התשלום הראשון בעסקת הסופר על-ידי קיזוז היתרה בכרטסת הפרטית, למרות שרצה בכך. הם דנו בקיזוז בפברואר 2004, במקביל לכריתת החוזה בעסקת הסופר [עמ' 483 ש' 16-14]. על-רקע זה, נשאל אילון על אומד דעתו לגבי היתרה בכרטסת הפרטית בעת הגשת התביעה בתיק חיפה: "הואיל ואתה ראית שאתה לא יכול לקבל את הכסף הזה, אמרת - אני אתבע אותו כסכום הראשון והסכום של הסופר, וככה אני אקבל אותו חזרה"; על כך ענה: "ניסיתי" [עמ' 244 ש' 24 עד עמ' 245 ש' 1]. הדבר מלמד שבתביעה בתיק חיפה כבר נכלל הסכום שנתבע כאן בגדרו של הסעד החלופי. עוד הוא מצדד במה שנקבע לעיל: לא הייתה כל מניעה לתבוע את הכרטסת הפרטית בתיק חיפה. כאמור, אילון לא סיפק כל הסבר של ממש לפיצול המלאכותי בין התביעות, שהעלה ניחוח רע של כרכור בין הערכאות והתנהלות טקטית פסולה [רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ"ד נט(6) 625, 638-637 (2005)].