4. אילו דובר באמת בקיזוז היתרה בכרטסת הפרטית מהתמורה בעסקת הסופר – קיזוז כמשמעו בדין, אזי לא נזקק אילון להסכמה של מסיקה כדי לבצעו. קיזוז הוא סעד עצמי שטעון הודעה חד-צדדית, לא הסכמה הדדית. על-פי סעיף 53(א) בחוק החוזים (חלק כללי), "חיובים כספיים
--- סוף עמוד 41 ---
שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו; והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים". החיובים שבהם דובר היו חיובים כספיים קצובים שאינם מעסקה אחת, ומכאן שהיו בני קיזוז בהודעה של אילון לעמסת באמצעות מסיקה.
5. אילון העיד שביקש לקזז את הסכום בכרטסת הפרטית אל-מול תשלום ראשון בעסקת הסופר לאחר שזו כבר סוכמה, וסוכם לוח התשלומים שחל בגדרה [עמ' 510 ש' 16 עד עמ' 511 ש' 12]. לפי עדותו, מסיקה ידע כי ברצונו לבצע קיזוז כזה [עמ' 512 ש' 12-9; 17-8]. בנסיבות הללו, אילו הסכום בכרטסת הפרטית היה יתרת אמת ולא מצג שווא, הייתה סלולה בפני אילון הדרך לקזזו באופן חד-צדדי על-ידי הודעה מתאימה כנדרש בסעיף בחוק החוזים (כחלק כללי), הא ותו לא. הימנעותו מלעשות כן ללא שמץ הסבר מהווה ראיה לכך שלא דובר בסכום אמת בר-קיזוז אלא בתרגיל חשבונאי שנקטו הוא ומסיקה יחדיו, מטעמי אינטרס עצמי שחלקו אז.
6. בהמשך יובהר שהימנעותו של אילון ממתן הודעת קיזוז, והמתנתו להסכמה של מסיקה לקיזוז, מתיישבת היטב עם עדותו של מסיקה כי היתרה בסך 600,500 ₪ לא שיקפה סכום אמת שעמד לזכות אילון אלא רישום כוזב שנעשה לצרכיו ולצרכי עמסת, בידיעתו של אילון; מסיקה ואילון ביקשו לנצל את עסקת הסופר, בעצה אחת ותוך עשיית יד אחת, כדי לחלץ סכום זה שנרשם בכרטסת, להלבינו ולעשות לו לגליזציה באמצעות עסקת הסופר. לתכלית זו הועברה היתרה מן הכרטסת הפרטית לכרטיס הסופר בתאריך הערך של חתימת החוזה בעסקת הסופר, 1.2.2004, בדיוק כפי שהצהיר אילון בכתב-התביעה וכפי שנחזה מן הכרטיס שצורף לחווה"ד של מומחה עמסת [ר' להלן בחלק כ].
7. להשלמת התמונה: לא רק בכתב-התביעה כרך אילון בין היתרה בכרטסת הפרטית לבין כרטיס הסופר ומחירו בסך 669,000 ₪. בהודעה שהגיש באמצעות באת-כוחו דאז בתיק חיפה חזר על גרסה זו [נ/2]. כשעומת עם הדברים, נותר חסר מענה [עמ' 411 ש' 20 עד עמ' 412 ש' 6]. סעיף 2 בחוק השליחות מורה כי "שלוחו של אדם כמותו, ופעולת השלוח, לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה, לפי הענין, את השולח"; על-בסיס כלל זה, תוכן ההודעה מחייב את אילון לכל דבר ועניין והוא אינו עשוי לכפור בה משום שניתנה על-ידי באת-כוחו. הדבר לא מנע ממנו למצוא מפלט בטענה כי אינו מצליח לרדת לסוף דעתה של באת-כוחו; הוא שב ואישר שאין לו הסבר לתוכן ההודעה שמסרה בשמו ועבורו [עמ' 413 ש' 5, 15]. כך גם לא ידע לבאר כיצד הסעד העיקרי שנתבע בהליך כאן זהה לסכום שנתבע – ונפסק, בתיק חיפה, וגם בעניין זה גרס אילון שבאת-כוחו היא שצריכה למסור עדות שתשפוך על כך אור [עמ' 414 ש' 24 עד עמ' 415 ש' 3].