8. גם כאן נגלה אותו היפוך יוצרות חסר שחר שעבר כחוט השני לכל אורך טיעונו של אילון:
--- סוף עמוד 42 ---
הראיה (הכרטסת) היא העיקר, והמסכת העובדתית שקשורה אליה ומבארת אותה רק בעלת חשיבות משנית; את סיפור העובדות וההסבר להן צריכה לספק באת-כוחו כשהוא חי מפיה, לא להיפך.
טו. אי-הכללת התביעה בגין הכרטסת הפרטית בתיק חיפה
1. נוכח הקביעות לעיל, אילון נדרש לבאר מדוע לא כלל את התביעה בגין הכרטסת הפרטית בהליך שנקט בשם חב' עטרה בתיק חיפה בשנת 2005, אלא השתהה והמתין עד שהגיש את התביעה דנן בהליך נפרד בשנת 2008. גרסה אחת הייתה כי אילון לא הזכיר את הנכס בחדרה בתיק חיפה משום שעשה הפרדה מלאה בינו לבין עסקת הסופר [עמ' 205 ש' 11]. בטענה זו אין מאום.
2. בתיק חיפה היה לאילון עניין ישיר מובהק להציג את עמסת ומסיקה כמפרי הסכמים; אם היה ממש בגרסה שעליה ביסס את התביעה כאן, היה מזדרז להזכירה ואף להדגישה בהליך הקודם, שכן היא מלמדת שמסיקה הפר התחייבות כלפי אילון גם לגבי נכס נוסף ולא רק בעסקת הסופר.
3. בהליך דנן לא עשה אילון הפרדה בין עסקת הסופר לבין הנכס בחדרה. כסעד עיקרי, תבע השבה של הסכום ששילמה חב' עטרה בעסקת הסופר. בנוסף, הוא קשר בכתב-התביעה כאן בין הכרטסת הפרטית לכרטיס הסופר, בציינו כי הסכום בכרטסת הפרטית נזקף לכרטיס הסופר.
4. בהליך דנן מסר אילון כי ביקש לקזז את היתרה בכרטסת הפרטית אל-מול התשלום הראשון בעסקת הסופר, אלא שמסיקה סירב לכך. אילו היה בכך אמת, היה על אילון לצעוק בתיק חיפה את דבר קיומה של היתרה בכרטסת הפרטית ולתבוע אותם שם, בטענה כי למעשה שילם עבור הסופר פעמיים – פעם אחת בסכום המזומן בסך 669,000 ₪ בצירוף שיק המע"מ שנתן למסיקה, ופעם שניה בכך שהיתרה בכרטסת הפרטית נותרה בידי מסיקה, לא קוזזה ולא הוחזרה לידיו. במציאות זו, שתיקתו של אילון בתיק חיפה בכל מה שנוגע לנכס בחדרה והימנעותו מתביעה שם גם לגבי הכרטסת הפרטית זועקת לשמיים. לא ניתן לה צל-צילו של הסבר מניח את הדעת.
5. במציאות זו, לעמידתו של אילון על הפרדת ההליכים – תביעת הסך של 669,000 ₪ בתיק חיפה ותביעה (חלופית בלבד) של הסך 600,500 ₪ בהליך דנן, יש ניחוח רע של שימוש לרעה בהליכי משפט. הדברים מתעצמים נוכח כישלונו של אילון לספק הסבר להצהרות שכלל בכתב-התביעה כאן: זו שקשרה בין הכרטסת הפרטית לכרטיס הסופר וזו שנגעה להגשת תביעה עיקרית כאן בסכום שעבורו נרכש הסופר ושעליו נסב תיק חיפה.