9. מסיקה הודה כי עדותו בסע' 13 ב-נ/1, לפיה הוסכם עם אילון כי סך 600,500 ₪ ישמש למימון עסקת הסופר, אינה נכונה [עמ' 831 ש' 19 עד עמ' 832 ש' 1; ר' גם עמ' 846 ש' 16-15]. בה בעת עמד על דעתו כי לקראת עסקת הסופר סוכם בינו לבין אילון כי היתרה בכרטסת הפרטית בסך 600,500 ₪ תועבר לכרטיס הסופר כדי שניתן יהיה לחלצה, להחיותה ולהלבינה בחסות עסקת הסופר; אלמלא נקלעה העסקה להתדיינות משפטית, היה הדבר יוצא לפועל [עמ' 832 ש' 8-7, 19-14; עמ' 845 ש' 18-17]. מסיקה שב ואישר זאת, גם במענה לשאלת בית-המשפט [עמ' 833 ש' 8-1, עמ' 833 ש' 22 עד עמ' 834 ש' 4]. הוא הפנה לכרטיס שאיחד בין הכרטסת הפרטית לבין הכרטיס של עסקת הסופר שנפתח על-שם חב' עטרה [נספח 7 ב-ת/1; עמ' 834 ש' 11-10, עמ' 835 ש' 14-12; עמ' 836 ש' 3-1, 11-7; עמ' 838 ש' 10-1; עמ' 840 ש' 24-15].
10. אני ערה לכך שגרסתו של מסיקה על כך לא הייתה עקבית. היא נמסרה פעם כך ופעם אחרת, בשינויי גוון. כך, למשל, במקום אחר גרס מסיקה שאילון למד על קיומה של הכרטסת הפרטית מהליך גילוי המסמכים בתיק חיפה, לא מכך שמסיקה הביא אותו עוד קודם לכן בסוד קיומה של הכרטסת [עמ' 896 ש' 23-16]; אלמלא פעלה עמסת כפי שפעלה במסמכי הנהלת החשבונות שלה, לא היה קשר בין הסך של 600,500 ₪ לבין הסך של 669,000 ₪ [עמ' 897 ש' 21-13]. אילו ידע מסיקה שעסקת הסופר תעלה על שרטון ותוליך להתדיינות ולהכרעה בתיק חיפה, לא היה קושר ביניהם [עמ' 901 ש' 7-2]. זאת ועוד: בעיצומה של החקירה הנגדית טען מסיקה לראשונה כי איחוד הכרטסת הפרטית וכרטיס הסופר נעשה בידי עמסת לפי
--- סוף עמוד 55 ---
המלצת רואה-החשבון. הוא לא עמד מאחורי עדות זו לאורך זמן; מהצהרה פוזיטיבית נסוג להנחה ולבסוף הודה באי-ידיעה [עמ' 1201 ש' 13 עד עמ' 1202 ש' 16].
11. אין ספק שמסיקה, כאילון, כלל בעדותו דברי כזב וסיפורי מעשיה. בגרסה אחרת טען כי איחוד הכרטסת הפרטית עם כרטיס הסופר נעשה למפרע, אחרי שאילון לא שילם בעסקת הסופר את הסך של 669,000 ₪ אלא רק את רכיב המע"מ בגינו; הדבר נעשה משום שלא ניתן היה להשאיר את כרטיס הסופר פתוח בהנהלת החשבונות על סך של 669,000 ₪ [עמ' 788 ש' 5-1]. אין צורך לנתח בהליך דנן את אמיתותה של גרסה זו או לעמתה עם ההכרעה בתיק חיפה שהניב קביעה חלוטה לפיה אילון דווקא שילם לעמסת את הסך של 669,000 ₪ ולא את רכיב המע"מ לבדו.
12. לדברי מסיקה, לכל שורה בכרטסת הפרטית יש הסבר ותיעוד שביכולתו להציגם; אין לכך קשר להעברות מאילון ואביו, שלא היו מעולם [עמ' 767 ש' 19-4; עמ' 770 ש' 3-2; עמ' 771 ש' 22-19; עמ' 805 ש' 3-1; עמ' 872 ש' 3-1; עמ' 882 ש' 26-25; עמ' 883 ש' 10 עד עמ' 884 ש' 3]. בפועל לא התכוון מסיקה להציג מסמכים באופן גלוי אלא רק לעיני בית-המשפט [עמ' 810 ש' 24-13; עמ' 886 ש' 8-5]. לא ניתן לו היתר לעשות כן; לעיל נאמרו דברים ברורים על-אודות מבוקשו להציג מסמכים חדשים טיפין-טיפין במהלך עדותו בחקירה נגדית.