13. בדיוק כפי שנקבע לעיל לגבי אילון, גם עדותו של מסיקה הייתה רצופת סתירות והותירה רושם שלילי מאוד. בגרסתו בתצהיר טען כי כרטיס חובה-זכות של אילון בעמסת, שאינו מנותק מן הכרטסת הפרטית, מעיד על יתרת חוב של אילון לעמסת בסך 68,000 ₪ [עמ' 14 ש' 17-14, 26-25]. בעדותו לפני, מסיקה ביקש לאיין את זיקתו של אילון לכרטסת הפרטית; בה בעת דבק בטענה כי אילון חב לעמסת את הסך של 68,000 ₪, למרות שיתרת החוב בסכום זה התקבלה באותו תרגיל חשבונאי שבו אוחדו יחדיו היתרה מהכרטסת הפרטית והסכומים מעסקת הסופר [עמ' 785 ש' 20-13; עמ' 791 ש' 5-1, 16-11; עמ' 849 ש' 13 עד עמ' 850 ש' 16]. ברי שלא ניתן לקבל זאת. מסיקה הודה, במענה לשאלת בית-המשפט, כי אלמלא ניתן פסק-הדין בתיק חיפה ואלמלא ההליך דנן, לא היה טוען נגד אילון כי הוא חייב לעמסת 68,000 ₪ [עמ' 793 ש' 19-16]. אם לא די בכך, מומחה עמסת, רו"ח בנבנישתי, הצהיר כי יתרת חוב זו משויכת לחב' עטרה, לא לאילון [עמ' 1084 ש' 9-7; עמ' 1085 ש' 4-2; עמ' 1087 ש' 22-20]. הוא לא שלל אפשרות שיתרת החוב נמחקה בהמשך מהספרים בלי ששולמה וציין שלא בדק זאת [עמ' 1106 ש' 23-6].
כ. עדות מומחה עמסת
1. מסיקה, כאילון, בחר להסתיר מהמומחה שהגיש חוות-דעת מטעמו (קרי, מומחה עמסת) מידע רלוונטי לחוות-הדעת. רו"ח אבי בנבנישתי שנתן חוות-דעת מומחה מטעם עמסת במענה לחוות-הדעת של רו"ח בשארה הוא רואה-החשבון של עמסת מאז שנת 2014 או סמוך לכך.
--- סוף עמוד 56 ---
מסיקה לא מסר לו את המידע על-אודות טיבה הממשי של הכרטסת הפרטית, עליה הצהיר בעדותו לפני; הוא הניח לבנבנישתי להתמודד עמה ולערוך עליה חוות-דעת על-בסיס ההנחה כי היא משקפת נתוני אמת [עמ' 783 ש' 25-22; עמ' 1202 ש' 22-20]; אם המידע היה נמסר לבנבנישתי, לא היה נותן את חוות-הדעת [עמ' 784 ש' 8-7]. מסיקה ביאר: "[...] הוא לא קיבל את האינפורמציה ממני, שהכרטיס לא שייך לאביב ובדרך-כלל לא אומרים לרואה-החשבון את הדברים האלה" [עמ' 778 ש' 11-5; עמ' 779 ש' 10-9, 22-18]. לדבריו: "[...] נוח לנו לא לערבב את הרואה-חשבון, בתוך דברים אישיים שאנחנו עושים בתוך החברה" [עמ' 780 ש' 16-15]. זו עדות שחומרתה רבה. היא איננה מתיישבת עם התנהלות חד-פעמית מן הסוג שתיאר מסיקה ומעידה דווקא על שיטה.
2. על חוות-הדעת שנתן מומחה עמסת [נ/11] אמר מסיקה כך: "הוא רואה כרטיס שכתוב עליו אביב אילון, מחבר אותו ואומר - הכספים שייכים לאביב אילון. [...] הוא לא יודע שהכספים לא שייכים לאביב אילון" [עמ' 781 ש' 7-4]. כשעומת עם תוצאת הדבר, שיביא את רואה-החשבון של עמסת לידי הכללת מידע לא נכון בדו"ח שיערוך על החברה, אמר: "אבל מה זה משנה? אני רוצה לרשום מה שאני רוצה בחברה" [עמ' 783 ש' 8-7; ור' גם שם בש' 14-13 ועמ' 793 ש' 14]. גם למומחה בית-המשפט לא סיפק מסיקה מידע על-אודות המשמעות הממשית של הרישום בכרטסת הפרטית [עמ' 884 ש' 19-13].