3. תחילה תידון התביעה העיקרית ואחריה התביעה שכנגד. כפי שיובהר להלן, דין שתי התובענות להידחות במלואן. ההפניות הן לפרוטוקול הפיזי שהתקבל כרוך מחברת התמלול, כפי שנקבע במהלך הבירור [עמ' 1235 ש' 24-21]. עוד נקבע שפסק-הדין והפרוטוקול בתיק חיפה הם חלק מהראיות בתיק זה, והצדדים יוכלו להפנות אליהם [עמ' 399 ש' 6-4].
התביעה העיקרית
בכל עניין ועניין שנגע לתביעתו מסר אילון ערב רב של גרסות שונות, מתפתחות ואף סותרות, עד שלא נותר דבר מגרסת כתב-התביעה בכל הנוגע לגיבוש הסכם על-פה עם מסיקה לגבי הנכס בחדרה, העברת סכומי כסף עבורו, או מתן הסבר לתנועות בכרטסת הפרטית. בכל פרט ופרט שאליו נדרש אילון להוכחת תביעתו, נמצא שדבריו אינם ראויים לשמץ של אמון. הדברים יפורטו להלן.
א. עילת העברת הכסף לעמסת
1. אילון נשאל מה סיכם עם מסיקה לגבי הנכס בחדרה, אותו כינה גם הנכס בצומת המשטרה. הוא טען שסוכם כי הוא קונה חצי מהחלק של מסיקה, קרי, רבע מהנכס, ובכך יהפוך לשותף בו של מסיקה – בעליה של עמסת, וחסון – בעליה של אורדן. לדבריו, חסון לא ידע על כך [עמ' 96-95]. אילון תיאר נסיעה לחו"ל עם מסיקה, חסון ורעיותיהם, בה כבר ידע שהוא עתיד להיות שותף בנכס; לבקשת מסיקה לא אמר דבר לחסון, שלא היה בסוד ההסכם
--- סוף עמוד 7 ---
בין אילון למסיקה. הנסיעה התקיימה בתחילת אוגוסט בשנת 2001 [עמ' 360 ש' 23-17; עמ' 362 11-9]; אילון יחס אותה לזמן בו נרכש הנכס מעיריית חדרה [עמ' 97]. לדבריו, גם במועד מאוחר יותר חסון לא ידע על מה שהוסכם בינו לבין מסיקה [עמ' 98 ש' 4-3].
2. אילון הצהיר כי במועד זה, אוגוסט 2001, כבר ידע שהוא 'שותף בנכס' [עמ' 362 ש' 11; עמ' 367 ש' 12-10]. בהליך דנן, הלין על שעמסת לא חשפה את מלוא התיעוד החשבונאי שלה כדי להראות שהסכומים בכרטסת הפרטית באו בו לידי ביטוי, באופן שמצדד בתביעתו. ודוק: אילון גרס כי נערך בינו לבין מסיקה הסכם מוגמר לפיו הוא זכאי לרכוש רבע מהזכויות בנכס – חצי מזכויות עמסת, תוך התחייבות של מסיקה כי חוזה בכתב יערך עם העברת מחצית התמורה בסך 125,000 דולר. אילון טען שקיים את חלקו בהסכם. על-רקע זה היה ביכולתו להגיש נגד עמסת תביעה למתן חשבונות על-סמך טענת קיומה של זכות חוזית לשותפות בנכס. הוא לא עשה כן, ולא ניתן על-ידו הסבר לכך; בשים לב לאופי טענותיו, זהו מחדל מהדהד.