3. אילון נחקר על התמורה שנקבעה בינו לבין מסיקה עבור רכישת רבע מהנכס בחדרה. הוא גילה חוסר בקיאות בוטה, תמוה, וציין כי דובר בסך של 250,000 אך הוא אינו זוכר אם דובר בדולר; גם את הסכום אפשר שאינו זוכר. בלשונו: "לא זוכר דולר או, לא זוכר את הסכום, יכול להיות, כן" [עמ' 98 ש' 8-5]. רק בהמשך נעור זכרונו והוא טען שדובר ב-250,000 דולר [שם, ש' 17-16].
4. בתצהירו העיד אילון כי ההסכם בינו לבין מסיקה גובש בשנת 2001 [סע' 8 ב-ת/1]. כאשר נשאל מדוע נקב דווקא בשנת 2001, ענה כי זה התאריך שמראה הכרטסת [עמ' 467 ש' 24-14; עמ' 469 ש' 9-8]. אדם ישר שדבריו אמת היה עונה בפשטות: "כי אז זה קרה"; לא כך אילון. ניכר כי ניסה להתאים את עדותו לכרטסת הפרטית: במקום שזו תשמש ראיה להתרחשות חיצונית לה, נגזרה ההתרחשות ממנה, במין היפוך יוצרות שעבר כחוט כשני לכל אורך עדותו של אילון.
ב. מדוע לא נחתם חוזה בכתב כבר בראשית העסקה?
1. אילון גרס כי מתווה ההסכמה עם מסיקה פוצל לשני שלבים: הסכם על-פה תחילה, לפיו החל להעביר כסף לעמסת, וחתימה על חוזה בכתב רק אחר-כך – לאחר שיעביר חצי מהתמורה. זהו מתווה הסכמה לא שגרתי לרכישת זכויות בנכס מקרקעין. אילון נדרש לספק לו הסבר. לא עלה בידו לעשות כן, וגם על כך מסר גרסות סותרות.
2. אילון טען כי בינו לבין מסיקה נקבע שיעביר ללא חוזה בכתב סכומי כסף עד לסך של 125,000 דולר; כשיועבר הסכום, יערך חוזה בכתב בגין קנית חלקו בנכס [עמ' 114 ש' 25 עד עמ' 115 ש' 5]. בהמשך טען כי גם אם היה מעביר 40% או 55% מהתמורה, זה היינו הך [שם, ש' 16-15]. לבסוף הודה כי לשם חתימת חוזה נדרש להעביר למסיקה לא פחות מחצי
--- סוף עמוד 8 ---
התמורה המוסכמת, קרי, 125,000 דולר, וכך נקבע מלכתחילה [עמ' 115 ש' 24-23; עמ' 116 ש' 7-5; עמ' 469 ש' 24 עד עמ' 470 ש' 1].
3. אילון התבקש לנמק מה היה הטעם לכך שלא נחתם חוזה בכתב מיד עם גיבוש אותו הסכם על-פה עם מסיקה; לא היה בפיו מענה ממשי והוא טען שאם היה מוצג לו הסכם הרכישה של עמסת ואורדן מעיריית חדרה, "אולי זה היה שופך לי יותר זיכרון" [עמ' 470 ש' 15-13; ר' גם עמ' 586 ש' 16-14].