4. בהמשך שב לו זכרונו אך לא במדויק אלא רק בערך, ועתה טען כי חוזה בכתב לא נחתם משום שמסיקה רצה להסתיר את ההסכם מחסון, שותפו בנכס [עמ' 471 ש' 14-9; עמ' 472 ש' 23-20]. אילון לא ידע להסביר מדוע לגרסות הללו אין זכר בתצהירו; באין כל מענה, שב ונאחז בסיסמה השחוקה של בלעדיות הכרטסת וזכותו לקבל את הכסף על-פיה – תוך שהוא פטור מהוכחת כל דבר מעבר לעצם קיומה [עמ' 472 ש' 26 עד עמ' 473 ש' 2; עמ' 474 ש' 24-8; ר' להלן בחלק טז].
5. אילון הסתבך בגרסות סותרות בעניינים הללו. במקום אחד העיד כי הסתרת ההסכם בינו לבין מסיקה מחסון הייתה מיד עם גיבוש ההסכם, באותה נסיעה משותפת לחו"ל בתחילת אוגוסט 2001. בהמשך שינה טעמו וטען כי הסתרת ההסכם מחסון הייתה רק אחרי שהתחיל להעביר כסף על-פי ההסכם – קרי, בנובמבר 2001 [ר' להלן בחלק ג והשוו לעמ' 475 ש' 17-16].
6. בהמשך טען כי הסיבה לכך שלא נערך מיד חוזה בכתב לגבי העסקה הייתה נעוצה בדרישתו של מסיקה כי תחילה יעביר אילון חצי מהתמורה אשר יחשב כהון עצמי, והצהיר שלא הייתה סיבה אחרת לאי-חתימת חוזה בכתב על-אתר, חלף ההסכמה שגובשה רק על-פה [עמ' 479 ש' 5-1]. בכך חזר בו אילון מעדותו הקודמת שתלתה את חסרונו של חוזה בכתב בחסון ואורדן. דא עקא, זה אינו עשוי להיחשב טעם שיבאר את נכונותו של אילון לשלם סכומי כסף גדולים עבור רכישת זכויות בנכס מקרקעין בלי שנערך תחילה חוזה בכתב. משנה תוקף יש לכך בשים לב להצהרתו של אילון כי ביקש לממן חלק ממחיר הנכס במשכנתא. במציאות זו, צריך היה אילון לעמוד על כך שיערך עמו חוזה בכתב כבר ברגע גיבוש ההסכמה עם מסיקה, ולא רק אחרי שיעביר סכום לא מבוטל של 125,000 דולר. עריכת חוזה בכתב הייתה מאפשרת רישום הערת אזהרה על הנכס לטובת אילון, באופן שיקנה לו ולהשקעתו הגנה מפני נושים של עמסת ואורדן. להעברת סכומי כסף לא מבוטלים עבור זכויות בנכס מקרקעין ללא חוזה בכתב נדרש אפוא הסבר משכנע. אילון לא סיפק אותו.
7. לא דובר בעניין יחיד, מהותי להסכם הנטען בפי אילון, לגביו מסר גרסה וחזר בו ממנה. כאשר תיאר את ההסכם שנכרת על-פה בינו לבין מסיקה, מסר כי היה עליו להעביר למסיקה הון עצמי בסך 125,000 דולר ואזי, בהגיעו ליעד, היה נחתם חוזה בכתב לרכישת זכויותיו בנכס. עד מהרה תיאר אילון הסכם שונה בתכלית, וכך אמר בהתייחסו למסיקה: