1. לעיל נמתחה ביקורת נוקבת על אילון מזה ומסיקה מזה. שניהם אינם ראויים לשמץ של אמון. כל אחד מהם גילה בראיותיו טפח והסתיר טפחיים, בין יחשף בית-המשפט לטיב קשריהם כפי שהיה לאשורו. מתוך מכלול הכזבים, יש לדלות את הגרסה האחת בה התאחדו גרסותיהם של אילון ומסיקה ותאמו זו את זו.
2. הנקודה האחת והיחידה בה קיימת השקה והתאמה בין גרסת אילון לבין גרסת מסיקה היא זו שיצרה זיקה וקשר בין הכרטסת הפרטית לכרטיס הסופר, תוך יבוא היתרה בכרטסת הפרטית אל תוך הכרטיס שנפתח על-שם חב' עטרה לצרכי ביצועה של עסקת הסופר. מסיקה ציין שהדבר נעשה בעצה אחת עם אילון, שידע כי בכרטסת הפרטית נרשמו סכומים ותנועות שאינם שלו על-שמו, ועל-מנת לחלץ ולהלבין יתרה זו בחסותה של עסקת הסופר.
3. אילון התייחס למיזוג היתרה בן הכרטסת הפרטית אל-תוך כרטיס הסופר מרגע הולדת ההליך, תוך ציונו בכתב-התביעה. מדובר בהצהרה שהיא נטע זר בכתב-התביעה. אילו באמת תבע אילון בתום-לב על-סמך הכרטסת הפרטית, ולו בגדרו של סעד חלופי, לא היה עליו לכרוך בין כרטסת זו לבין כרטיס הסופר; די היה לו להצביע על הכרטסת הפרטית, להעמיד את התנועות שנחזו בה בהקשר העובדתי הרחב יותר ולדרוש את היתרה על-פיה. מכל טענותיו לגבי הסעד העיקרי בסך 669,000 ₪ אין ביכולתו של אילון להיבנות, שכן התברר שהוא לא היה אלא ניסיון פסול לתבוע את מה שכבר נתבע בתיק חיפה בידי חב' עטרה. האמירה שקשרה בין הכרטסת הפרטית לבין הסופר לא נדרשה אפוא כלל לשם פירוט עילת התביעה; להכללתה בו נדרש אפוא הסבר.
4. ההסבר יכול להתיישב רק עם ידיעתו של אילון בזמן אמת על-אודות הפעולות שביצע מסיקה, כפי שתיאר הלה בעדותו, תוך העברת היתרה בכרטסת הפרטית לכרטיס הסופר לשם הלבנתה וחילוץ שלה תוך כדי מימוש עסקת הסופר. אם לא אלו פני הדברים, היה על אילון לציין בכתב-התביעה בהדגשה ובהבלטה כי אינו יודע מה פשרה של העברת היתרה מהכרטסת הפרטית אל כרטיס הסופר ולחלוק על כשרותה – כפי שטרח לעשות ביחס לקיזוזים בכרטסת (לא למותר להזכיר: הוא עשה כן בידיעה כי בטענתו אין כל ממש, כפי שהתחוור מעדותו בחקירה נגדית). אילון לא צירף כל אמירה מחשידה, חולקת או מסייגת לתיאור העברתה של היתרה מהכרטסת הפרטית לכרטיס הסופר. המסקנה היא כי היה בסוד העניינים וידע היטב מהי הסיבה שבגינה אוחדו הכרטסת הפרטית וכרטיס הסופר בתאריך