--- סוף עמוד 59 ---
הערך של יום החתימה על החוזה בעסקת הסופר. לא קיזוז כמשמעו בדין עמד על הפרק, אלא הלבנת היתרה בכרטסת הפרטית בחסותה של עסקת הסופר, תוך זקיפה והעברה של היתרה בכרטסת האחת לכרטיס האחר.
5. אילון קשר מבלי משים בין הסכום בכרטסת הפרטית לבין הסכום שנגע לעסקת הסופר. כאשר נשאל על סכומים ותנועות שהציגה הכרטסת הפרטית, אמר: "הכרטסת שיקפה [...] פחות או יותר [...] את הסכומים שעמדתי לשלם ליוסי על הסופר, אבל, אבל, בסוף הוא החליט שזה לא ישולם משם [...]" [עמ' 139 ש' 12-10]. כזכור, בעדותו קודם לכן הכחיש כל קשר בין הכרטסת הפרטית לבין הסכום מעסקת הסופר ולא ידע להסביר מדוע בכתב התביעה ציין ברחל-בתך-הקטנה כי היתרה בכרטסת הפרטית יובאה לכרטיס הסופר. מעדותו שצוטטה לעיל עלתה מסקנה אחרת. גם בהמשך אישר אילון שהתכוון לקזז את היתרה בכרטסת הפרטית, 600,500 ₪, לשם ביצוע התשלום הראשון בעסקת הסופר (ללא המע"מ) בסך 669,000 ₪ [עמ' 514 ש' 25-22]. עוד אמר כי היה דיבור בינו לבין מסיקה בגדרו ניסה לקשור בין הסכום בכרטסת הפרטית לבין תשלום התמורה עבור עסקת הסופר [עמ' 215 ש' 25 עד עמ' 216 ש' 4].
6. הוטח באילון במהלך עדותו: "אני אומר לך שכל מה שיש בכרטסת הזאת, או לפחות רוב מה שיש בכרטסת הזאת, זה בלוף בינך לבין יוסי, [...] בלוף שלא היה ולא נברא, [...] אתם עשיתם בכרטסת הזאת מה שאתם רוצים, לפי הצרכים, לא נפרט כרגע זה מי. מה יש לך להגיד על זה?" על כך ענה: "שאני קצת אומר את האמת, מה שחשבתי מלכתחילה. [...] מה אני צריך להגיד? יותר מזה אני לא צריך להגיד". הוא לא חלק על הדברים. רק כאשר בית-המשפט דקדק עמו ושאל אם הוא מסכים למה שהוצג לו, התעשת וענה "חס ושלום" [עמ' 599 ש' 17-2]. או אז נדרש להשיב, אך בתשובתו הלך סחור סחור, לא ענה וסופו ששב והתבצר בתזת עליונות הכרטסת [עמ' 599 ש' 19 עד עמ' 600 ש' 7].
7. קשירת היתרה בכרטסת הפרטית לכרטיס הסופר בכתב-התביעה הקשתה על אילון. לא בכדי, בתצהירו הוא ניסה לטשטש אותה, ללא הצלחה. האמירה על כך עמדה בניגוד לאינטרס העצמי שלו. גם חשיפת טיבה הממשי של הכרטסת על-ידי מסיקה בעדותו בחקירה נגדית עמדה בניגוד לאינטרס העצמי שלו. אפילו הוסר, כטענתו, הסיכון להפללה עצמית, היה בעדותו כדי להחשיד עד היסוד את התיעוד החשבונאי של חברותיו, לרבות זה שבו תמך את התביעה שכנגד. במקום האחד בו התלכדו גרסותיהם של אילון ומסיקה – כשלגבי כל אחד מהם דובר בגרסה שעמדה בניגוד לאינטרס העצמי שלו, שם שוכנת האמת. יש לקבל אפוא שהכרטסת בה תועדה יתרה בסך 600,500 ₪ הייתה מוכרת לאילון כדבר-מה שנרשם למראית עין ואיננו שלו. הוא ידע על מבוקשו של מסיקה לנצל את עסקת הסופר – העסקה הממשית היחידה שנכרתה ביניהם לגבי נכס נדל"ן, כדי להלבין את הסכום האמור ולחלצו. אילו היה הדבר מתחוור אגב בירור התביעה בתיק חיפה, היה בכך להשליך על תביעת חב' עטרה ולסכנה; לפיכך ננקט המהלך של הפרדת התביעות, תוך ניהול האחת בחיפה והשנייה – בחדרה, בפערי זמן.