1. בכל הנוגע לתביעה העיקרית, אילון הוא 'המוציא מחברו'. נטל השכנוע של טענות התביעה מונח לפתחו. הנטל לא הורם כלל ועיקר.
2. טענת בלעדיות הכרטסת בה דגל אילון הופרכה ונדחתה. דובר לכל היותר בראיה אחת במארג הראיות הכולל שעל-יסודו ובאמצעותו היה עליו להוכיח את תביעתו, לא בראיה שמייתרת כל צורך בראיות נוספות, חיצוניות לה, לשם הוכחת תוכנה והנחזה ממנה.
--- סוף עמוד 61 ---
3. בכתב-התביעה המתוקן העמיד אילון את הכרטסת, התנועות והיתרה בה בתוך הקשר עובדתי רחב יותר, הוא סיפור ההסכם שנסב על רכישת זכויות בנכס בחדרה. אילון כשל בהוכחת כל תו ותג בסיפור זה. הוא הותיר רושם עקבי, גורף, של אדם לא אמין – לא באורח נקודתי אלא באופן חובק-כול. עדותו הייתה שטוחה, דלה. היא נמסרה בריטואל קבוע: אילון נשאל שאלה, מסר תשובה שסתרה גרסה קודמת שנתן, עומת עם הסתירה, הרבה מלל שאין בו כל מענה מניח את הדעת, נשאל שוב, פטר עצמו בטענה שכבר ענה – למרות שלא נתן תשובה ממשית, ובסוף הודה שאין לו תשובה, או שסירב להשיב [לדוגמא אחת מבין רבות ר' עמ' 336-329]. עדותו לא הייתה ספונטנית וכנה. כאשר נשאל מדוע לא מיהר להעביר למסיקה סכומים לשם יצירת ההון העצמי הדרוש לחתימת חוזה, ענה: "אם תסביר לי למה אתה חותר, אני אסביר לך" [עמ' 189 ש' 1]. זהו מענה של מי שאין בעולמו אמת עובדתית אלא רק תשובה אד-הוק שהיא תלוית אינטרס. הדברים מתיישבים היטב עם הרושם השלילי שהותיר אילון. יודגש: לעיל נמנו רק העניינים העיקריים שבלב תביעתו; ניתן היה להוסיף עוד כהנה וכהנה דוגמות לחוסר אמינותו של אילון, והרשימה אינה קצרה.
4. לאחר הגשת כתב-התביעה הראשון חויב אילון לספק גרסה עובדתית שתסביר את קיומו של הסכום שביקש לפסוק לו אצל עמסת, כביטויו בכרטסת הפרטית. אילון מסר את גרסת ההסכם לגבי הנכס בחדרה בכתב-התביעה המתוקן. לא נאמר שם: החזקתי אצל מסיקה סכומי כסף ללא מטרה מוגדרת, 'גלגלתי' אותם – הפקדתי ומשכתי וחוזר חלילה לצרכיי, וכאשר נולדה עסקת הסופר, ביקשתי להשתמש ביתרה שנוצרה לזכותי כדי לשלם עבור הסופר אלא שמסיקה סירב לכך. אילון הסתמך על גרסה שונה לחלוטין. מדובר בגרסה שהופרכה כליל עד שלא נותר ממנה דבר.
5. לתובע ונתבע מעמד ראייתי שונה. נטל השכנוע ביחס לכל רכיביה של עילת התביעה מונח לפתחו של התובע ועליו להביא ראיות בכמות ובאיכות שיהא בהן להרימו; רק אם הצליח בכך, עובר הנטל המשני של הבאת ראיות לסתור למגרש הנתבע [ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פ"ד סא(3) 18 (2006)]. ראיותיו של אילון לא הרימו את הנטל כלל; עלה מהן שאין בתביעתו מאום. לפיכך אין משמעות ראייתית להימנעותה של עמסת מחשיפתו של מלוא התיעוד החשבונאי שלה לתקופה המקבילה לכרטסת הפרטית. ודאי אין לכך משמעות נוכח הקביעה כי תיעוד חשבונאי של עמסת נערך כך שאינו משקף את המציאות לאשורה ולכן לא ניתן לקבוע על-יסודו דבר, לכאן או לכאן.