2. בעת שנשמעו עדויותיהם של אילון ודובנו בהליך דנן, הם עמדו בקשר [עמ' 69 ש' 26-25]. נערך ביניהם הסדר כספי על-פיו אילון משלם לדובנו כסף לפי פסק-דין בו זכה דובנו נגד אילון בת"א (של' קר') 13960-05-11 [עמ' 70; נ/3].
3. אילון סירב לפרט את העניינים שבהם הסתייע בדובנו אך אישר כי לא דובר בקשר סימטרי; לדובנו לא היו עסקים שבהם היה בידו של אילון לסייע לו [עמ' 65 ש' 14, 23-22]. בהמשך אישר אילון שדובנו עבד בחברה שהפעילה את עסקו של אילון, בורקס ללא הפסקה, היו 'דברים' אשר נרשמו על-שם דובנו ובתוך כך הייתה תקופה שגם עסק זה נרשם על-שמו [עמ' 66 ש' 26-16].
4. מעדות אילון עלה כי רישום העסק על-שם דובנו היה רק למראית-עין: דובנו לא קנה את העסק, העסק לא היה בבעלותו ונרשם על-שמו 'מסיבות אחרות' [עמ' 67 ש' 25-6]. גם דירות בבעלותו של אילון, אחת בחדרה והשניה בחיפה, נרשמו על-שם דובנו [עמ' 180 ש' 9-2; עמ' 181 ש' 8-2; עמ' 425 ש' 25 עד עמ' 426 ש' 6]. ניכר שאילון הקפיד להתנהל מאחורי מסך תוך הצגת אחרים כבעלי נכסים שלמעשה היו שלו; עדותו על כך, כבכל נושא אחר, הייתה פתלתלה וחשפה ניסיון להסוות את המציאות [עמ' 523 ש' 3 עד עמ' 525 ש' 15; עמ' 526 ש' 16-9].
5. אילון סירב לתת לכך הסבר, גם כאשר בית-המשפט העמידו על הרלוונטיות של הדברים [עמ' 181 ש' 17-12]. הוא טען כי הדבר נעשה מסיבות אישיות שלא רצה לפרט [עמ' 426 ש' 13-10]. כאשר חויב לענות, מסר שנישואיו היו טריים ולא רצה להציג עצמו כבעל נכסים [עמ' 427 ש' 3-2, 16-14]. זו גרסה שלא החזיקה מים: אילון הודה שנישא בשנת 1994; את הדירות רכש שנים לאחר מכן, בתחילת שנות האלפיים [עמ' 427 ש' 23-21, עמ' 428 ש' 5-1 ועמ' 429 ש' 11-4, 17]. הוא לא הכחיש שסמוך לרישום הדירות על-שם דובנו רשם על-שם רעייתו דירה אחרת ששווה יותר משתיהן. או אז שב אילון ודבק בטענה כי דובר בסיבות אישיות והתעקש לא לפרטן, תוך שהודה כי לאשתו אין קשר לכך [עמ' 434 ש' 25-16; עמ' 435 ש' 20; עמ' 458 ש'
--- סוף עמוד 67 ---
17-15; עמ' 459 ש' 7, 22-18]. לדבריו: "אני לא רוצה לפרט, [...] הסיבות היו אישיות, מי שמבין - מבין" [עמ' 460 ש' 18-17].
6. אכן, בית-המשפט הבין, והבין היטב; אי-מתן הסבר עומד לאילון לרועץ ומאשש את המסקנה כי הוא עשה שימוש בדובנו כ'איש קש' במטרה להסתתר מאחוריו וליצור מראית עין של בעלות אשר אינה תואמת את המציאות לאשורה, לצרכים חיצוניים למערכת היחסים שבינו לבין דובנו [ר' גם עמ' 460 ש' 3-1]. ואמנם, לאחר מסכת ארוכה של התחמקות והתפתלות, אילון הודה כי באותן שנים דובנו היה איש אמונו והוא סמך עליו במידה כזו שהפקיד בידיו רכוש רב ערך [עמ' 436 ש' 2-1, 20-17; עמ' 437 ש' 25-21]. כך נהג לגבי הדירות ולגבי עסק הבורקס בחדרה, למרות שלדובנו לא היו זכויות בהם [עמ' 438 ש' 15-1]. כמו ביחס לדירות, גם בנוגע לרישום העסק על-שם אחר זולתו מילא אילון פיו מים, נתלה בשיקולים עסקיים וסירב לספק הסבר; בכך שדובנו ניהל אז את העסק אין כדי לבאר זאת [עמ' 439 ש' 9-8, 20; עמ' 458 ש' 5, 8, 14-13]. בין השיטין עלה מדבריו כי השימוש ב'איש קש' תאם צרכים עסקיים טקטיים [עמ' 440 ש' 4-3, 17, 24-22].