7. לא מעט שקרים נשמעו מפי בעלי-דין ועדים בהליך דנן. גם במציאות זו, עדותו של דובנו הייתה מופע כזבים שהותיר רושם רע במיוחד. היא נמסרה בצורה מגמתית ומוכוונת וכללה אמירות סותרות, מופרכות, שהוא עצמו לא האמין להן. אדרש לה אפוא רק בקצירת האומר. בתוך כך אין בדעתי לעסוק בעדות דובנו על-אודות מידת האמת (או השקר) בתצהיר שנתן בתיק חיפה [נ/25] – תצהיר שהיה בסיס להליך נפרד שיזם דובנו ושנמחק בהסכמתו, בהמלצת בית-המשפט שדן בו [עמ' 1437 ש' 16-8; עמ' 1519 ש' 26-18; עמ' 1563 ש' 16 עד עמ' 1564 ש' 11]. גם אין בדעתי לעסוק בפסק-הדין שניתן בתביעת דובנו נגד אילון, מכוחו שילם אילון לדובנו סכום כסף חודשי גם בעת שנשמעה עדות דובנו לפני [עמ' 1434 ש' 16-6].
8. דובנו הכחיש כל קשר למדיה או ידיעה לגביה [עמ' 1445 ש' 18 עד עמ' 1446 ש' 1; עמ' 1447 ש' 16-13]. כאשר הוצגה לו הצהרת דירקטור שנושאת את שמו במדיה [נ/24], הודה כי היא נושאת בוודאות את חתימתו [עמ' 1446 ש' 19-12; עמ' 1447 ש' 7]. כאשר הופנה לכך שמונה כדירקטור במדיה, באופן שאינו תואם את טענתו שהיה נטול קשר אליה, הוסיף לטעון שלא שמע את שמה, אינו מכיר אותה ולא התעסק איתה [עמ' 1448 ש' 7-3]; באותה נשימה הודה כי יתכן שחתם על המסמך בהוראת מאן דהוא בלי שידע על מה הוא חותם [עמ' 1448 ש' 21 עד עמ' 1449 ש' 4]. הדבר לא מנע מדובנו לטעון שעו"ד שפיר שיקר בהעידו כי החתים את דובנו על המסמך, ורמז כי נעשה שימוש בחתימתו ללא ידיעתו [עמ' 1449 ש' 26-22; עמ' 1450 ש' 7-3]. אחר-כך חזר בו ואמר שאולי הוא טועה [עמ' 1568 ש' 15-13, 23, 25]. בהמשך הצהיר שאינו זוכר מקרה בו חתם על מסמך בלי לדעת מה תוכנו ועל מה הוא חותם, תוך סתירת הודאה מפורשת כי אפשר שעשה כן. עוד טען כי הצהרת הדירקטור, עליה זיהה קודם את חתימתו, לא נחתמה על-ידו [עמ' 1452 ש' 15-8]. דובנו שב והודיע כי אינו יודע מהי החברה מדיה [עמ' 1454 ש' 13-12].
--- סוף עמוד 68 ---
9. או אז הוצג לדובנו הסכם המייסדים של מדיה. הוא זיהה את חתימתו עליו, לאורכו, לצד שם החברה אילון אל דדוש. אף עתה התקשה ליתן עדות ישירה, כנה, ודבק בשקר והסתרה: בעוד שאת חתימתו הראשונה שהוצגה לו על מסמך זה זיהה ללא סייג, ככל שהוצגו לו עוד חתימות שלו עליו החל לטעון כי מדובר רק בחתימה דומה ולא בטוח שהיא שלו; יחד עם זאת אישר כי ניתן לייחס לו גם את החתימות הללו בהסתברות שמעל 50% [עמ' 1455 ש' 5 עד עמ' 1457 ש' 14]. כאשר נשאל דובנו אם יתכן שהחתימו אותו על הסכם המייסדים בלי שידע על מה הוא חותם ותוך שתוכן המסמך הוסף רק אחרי שחתם, הודה כי יתכן שחתם עליו וטען שאינו זוכר [עמ' 1460 ש' 24-11]. אחר-כך ניעור זכרונו לפתע פתאום: הוא הודה שאת אילון אל דדוש הכיר וכי הייתה חברה של אילון; עוד נזכר כי רצו להעביר לו את המניות לצורך שאינו זכור לו [עמ' 1461 ש' 12-2]. עד כדי כך קשר דובנו בין אילון לבין החברה אילון אל דדוש, שציין כי טעה וזכר ששמה אילון את דובנו; עם הצגת הסכם המייסדים לעיונו נזכר בשמה הממשי, אילון אל דדוש [עמ' 1461 ש' 19].