10. מעדות זו של דובנו וגם מהמשך דבריו עלה בבירור מה שכבר נקבע לעיל: דובנו היה 'איש קש' של אילון בעסקיו, באמצעות החברה אילון אל דדוש. דובנו אישר שחברה זו הוקמה לשם קניית הסופר [עמ' 1462 ש' 11; עמ' 1490 ש' 3-1]. בה בעת טען שלא הפעיל את אילון אל דדוש ולא הכיר אותה; הוא עשה עצמו כמי אינו יודע ואינו זוכר מדוע חתם בשמה על הסכם המייסדים של מדיה [עמ' 1462 ש' 17-13]. לא עלה בידו לבאר כיצד זה כתובתה של אילון אל דדוש בהסכם המייסדים היא במענו הפרטי [עמ' 1466 ש' 19-10]. כאשר בית-המשפט התערב נוכח מה שנחזה בבירור כמענה כוזב של דובנו והציע לו כי אפשר שחתם בשמו, אפשר שחתם עבור אילון ואפשר שחתם עבור צד שלישי – תוך הזמנתו לבחור מה נכון, טען דובנו שהכול אפשרי ואינו זוכר למה חתם. שוב לא פקפק בהיותו חתום על הסכם המייסדים [עמ' 1463 ש' 25 עד עמ' 1464 ש' 6].
11. בכל מהלך עדותו נע דובנו ונד בין גרסות משתנות וסותרות במעגל שוטה שאין לו סוף: הוא לא חתם על דבר בשם אילון אל דדוש [עמ' 1464 ש' 23-17]. הוא חתם על הסכם המייסדים בשם אילון אל דדוש אך אינו יודע למה ומדוע [עמ' 1465 ש' 12-10]. הוא מעולם לא ראה את הסכם המייסדים קודם לכן וחתם על דף ריק שמולא אחר-כך, גרסה ששלל קודם לכן [ר' עמ' 1467 ש' 10-2 והשוו לעמ' 1460 ש' 19-11]. הוא חתם על הסכם המייסדים עבור עצמו אך אינו זוכר כי עשה דבר מה בחברה אילון אל דדוש; גם בחתימתו על ההסכם עשה "כלום" [עמ' 1468 ש' 13-3; עמ' 1473 ש' 18-16]. אילון אל דדוש אינה חברה של אילון; דובנו סתר הודאה מפורשת בכך [ר' עמ' 1469 ש' 8-6 ועמ' 1470 ש' 13-9 והשוו לעמ' 1461 ש' 9-8]. דובנו איננו יודע של מי החברה אילון אל דדוש; אולי היא של אילון ואולי שלו. בעצם לא שלו. בעצם כן שלו. אם רוצים שתהיה שלו, אז היא שלו [עמ' 1472 ש' 7-4; עמ' 1475 ש' 22-21; עמ' 1476 ש' 2-1, 6].
דובנו אינו יודע של מי החברה אילון אל דדוש, אך הוא חתם בשמה על הסכם המייסדים [עמ' 1481 ש' 11-8]. אולי הוא חתם "פה ושם" על דברים שאינו יודע ואינם קשורים אליו [עמ' 1471 ש' 16-15]. הוא לא חתם על הסכם המייסדים ולא היה מעולם צד להסכם עם ברקוביץ,
--- סוף עמוד 69 ---
אבל יתכן שכן: "לא יודע. אני לא חתמתי. לא זכור לי שחתמתי. אני לא זכרתי, לא יודע עם מי חתמתי" [עמ' 1474 ש' 1; עמ' 1475 ש' 10-7]. הוא אינו יכול לומר דבר-מה כי אינו זוכר כלום [עמ' 1476 ש' 9]. הוא חתם על הסכם המייסדים בלי שראה אותו אי-פעם טרם מתן עדותו; או בלי שקרא אותו ואינו יודע מה כתוב בו; או אחרי שקרא רק דף אחד [עמ' 1477 ש' 1, 15-10, 23-22].