כל מסמך שדובנו חותם עליו, הוא יודע על מה חתם [עמ' 1495 ש' 12]. מסמכים שניתן לומר כי חתימתו של דובנו מופיעה עליהם בסבירות של מעל 50% אינם זכורים לו, הוא לא קרא אותם ואף, מעשה כשפים, לא ראה אותם מעולם טרם מועד עדותו – למרות שחתימתו מופיעה עליהם [עמ' 1495 ש' 3-1, 13-7, 25-24; עמ' 1497 ש' 8-3]. הגדיל דובנו לעשות וסבר שעשה דברים בלי ידיעתו, והוא אינו יכול להסבירם [עמ' 1517 ש' 16 עד עמ' 1518 ש' 8]. כשהוצג לדובנו כי מניות אילון אל דדוש עברו למסיקה תוך שהוא פוטר מתפקידו כמנהל בה, תוך הנחת תיעוד לפניו, טען שאינו יודע על כך דבר ואמר: "לא מכיר את זה וזה לא מעניין אותי [...] בבקשה, שיעשו מה שרוצים" [עמ' 1564 ש' 13 עד עמ' 1565 ש' 10]
12. ניתן היה להוסיף עוד כהנה וכהנה דוגמות לכזביו של דובנו, אלא שדי באמור לעיל כדי להבין מי האיש. כבר נאמר לעיל שעדותו הייתה מוכוונת ומגמתית בגלוי. כשהבין דובנו שאין היגיון בדבריו, התנדב להצהיר ביוזמתו ש'אין לו צד' במשפט, הוא אינו יודע מה נדון בו ולא דיברו איתו עליו [עמ' 1471 ש' 25-18]. על כך יש לומר: מסתבר שגם לשקרן יש כובע שבוער על ראשו.
13. הוכח שגם בהקשר אחר שאיננו הסכם המייסדים ואשר נגע לסופר בחיפה, דובנו וחתימתו בשם אילון אל דדוש שימשו מסווה לפעילותו של אילון; גם שם, דובנו חתם על מסמכים בשליחות אילון [ר' למשל עמ' 1492 ש' 16-25 והשוו לעדותו בעמ' 1493 ש' 8, 14, 22, 25 ביחס לנספח 5 ב-ת/2; ר' גם עמ' 1500 ש' 6-5, 15-12; עמ' 1501 ש' 4-1, 21-19; עמ' 1503 ש' 5-2, 11-10; עמ' 1550 ש' 11-5; עמ' 1566 ש' 2-1, 13-11, 23-19; עמ' 1568 ש' 10-1]. אילון אישר כי נכס מקרקעין פרטי שלו נרשם על-שם דובנו; דובנו עמל להסתיר זאת, וגם בהקשר זה סתר את עצמו שוב ושוב ושוב [עמ' 1502 ש' 23-18; עמ' 1504 ש' 18-15; עמ' 1542 ש' 13 עד עמ' 1543 ש' 6; עמ' 1556 ש' 23-21].
14. דובנו טען שהוא יודע מיהו מסיקה ואינו זוכר שהחזיק עבורו חברה [עמ' 1478 ש' 8-7, 21]; כבר צוין לעיל שעו"ד שפיר שלל קשר בין מסיקה לאילון אל דדוש בזמן שבו נחתם הסכם המייסדים. נאמן לדרכו, דובנו השאיר לעצמו פתח מילוט: "אני לא רוצה להיות מופתע. [...] אם תשאל אותי עכשיו אז אני עונה שלא החזקתי בחיים עבור אדון מסיקה חברה. אם תראה לי אחרת או שתזכיר לי, יכול להיות ששכחתי משהו והם ביקשו ממני משהו" [עמ' 1478 ש' 25 עד עמ' 1479 ש' 2]. כך מעיד מי שהינו 'חתימה להשכיר'.