--- סוף עמוד 76 ---
מבוקשו לטעון כי אינו יודע להסביר את נוכחות שמו של אילון בהסכם המייסדים; כשהבין ברקוביץ כי תשובותיו אינן מתקבלות על הדעת, טען להיעדר זיכרון [עמ' 1727 ש' 8-3, 12].
6. הוא ביקש לפטור את עצמו בטענה כי כל עניינו היה במכירת זכויות מדיה שלו ובקבלת התמורה בכסף, אלא שגם בעניין זה הלך והסתבך במענה שלא עורר אמון; ברקוביץ לא ידע לבאר כיצד זה נקבע בהסכם עליו חתם כי הוא יקבל מאילון סך של 150,000 ₪, לצד תשלום זהה שיעביר אביזרת [עמ' 1727 ש' 16-14, 20, 26-25; עמ' 1728 ש' 8-2]. עתה טען שאכן קיבל 300,000 ₪ אך אינו זוכר ממי ונאלץ לאשר שלפי הכתוב בהסכם המייסדים, הסכום שולם בידי אילון ואביזרת בחלקים שווים [1729 ש' 4-3, 15-11; עמ' 1754 ש' 18-17]. פרטים מעבר לכך סירב למסור ושב ודבק באי-זיכרון שלא נחווה כאמתי [עמ' 1730 ש' 9-7]. ניכר שברקוביץ עשה מאמץ רב להרחיק את אילון ממדיה בכל מחיר; כשהבין שאין הלימה בין המענה שנתן לבין המצופה מאדם סביר באותן נסיבות, אחז במזבח השכחה [עמ' 1734 ש' 22 עד עמ' 1735 ש' 3].
7. הוצג לברקוביץ שלפי הסכם המייסדים עליו חתם, זכויות החתימה במדיה ביחס לסכום שמעל 5,000 ₪ ניתנו לו ולמסיקה יחדיו, עם חותמת החברה; הוא טען שלא חתם בשם החברה מעולם ומסיקה לבדו הוא שחתם [ח"נ עמ' 1782 ש' 22 עד עמ' 1783 ש' 8]. בחקירה חוזרת הודה שעדותו כי רק מסיקה חתם נסמכה על השערה, לא על ידיעה אישית וממשית [עמ' 1784 ש' 5-1, 20-15].
8. כדי לתרץ את מה שביקש להציג כאי-ידיעת פרטים בסיסים על-אודות מדיה, טען ברקוביץ שכל מעייניו היו נתונים למכירת הזכויות במדיה שלו וקבלת 300,000 ₪ עבורן. אם אלו פני הדברים, לא היה צריך להיות צד להסכם המייסדים, לקבל זכויות במדיה החדשה ולערוב לחשבון שלה. בצר לו טען ברקוביץ כי חויב לכך בידי מסיקה ואביזרת [עמ' 1735 ש' 26 עד עמ' 1736 ש' 3]. גם זאת אין לקבל. למסיקה ואביזרת לא הייתה כל דרך לכפות על ברקוביץ שותפות עמם – שני זרים לו, שלא הייתה לרצונו. הוא אישר מלכתחילה שכל רצונו היה למכור את מדיה שלו ולמקד את פעילותו בהדרן. רק שותפות פעילה של אילון במדיה הראשונה יכולה להסביר את נכונותו של ברקוביץ להיכנס לחברה כשותף ולקבל על עצמו עול ערבות לחשבונה בבנק.
9. ברגע של היסח הדעת מסר ברקוביץ עדות שסיפקה לכך תימוכין; הוא דיבר על ארבעה שהיו שותפים במדיה אך נאות לזהות בשם רק את מסיקה, אביזרת ואת עצמו. לא קשה לנחש מיהו השותף הרביעי שאת שמו ביקש ברקוביץ להסתיר בכל מחיר; דובר בלא אחר מאשר גיסו אילון [עמ' 1736 ש' 6-5, 12-11, 17-16]. עדותו של ברקוביץ בנסותו לכסות על מעידתו בלשונו הייתה מתחמקת וחסרת כל כוח שכנוע; בסופה שוב נשלף קלף היעדר הזיכרון [עמ' 1737 ש' 11-1, 23-16; עמ' 1738 ש' 9-4; עמ' 1739 ש' 9-5, 25-20; עמ' 1740 ש' 16-14, 19, 24-22; עמ' 1741 ש' 13-3, 26-25; ר' גם עמ' 1749 ש' 1, 7-6, 15-14].