5. מסיקה טען שלמדיה יש כרטסת בעמסת; היא לא הוצגה במלואה כדי להוכיח שעמסת כיסתה את חובותיה של מדיה שנוצרו משום שאילון לא שילם עבור פעילות שקיבל. בהצגתו של תיעוד חלקי, ברירני, של כרטסת מדיה בעמסת אין די [עמ' 1187 ש' 6-1, 16-14, 26-24]. ממילא נקבע כי נוכח עדות מסיקה על-אודות אופן התנהלותו ביחס לכרטסות, אליה קשר לא רק את עמסת אלא גם את מדיה, הרישום בכרטסות שלהן אינו ראוי לאמון וטעון הוכחה
--- סוף עמוד 86 ---
ותיקוף דקדקנים באמצעות מסמכים חיצוניים לכרטסות. הוכחה ותיקוף כאלה לא סופקו. יש בכך כדי להשליך באורח מהותי על קטעי המסמכים שבאמצעותם ביקש מסיקה להוכיח את החוב שיחס לאילון. לשם הוכחת החוב, לא הוגשה חוות-דעת חשבונאית שביסודה תיעוד מלא, רציף ושלם. מסיקה אישר כי בעניין זה לא נדרש המומחה מטעמו, רו"ח בנבנישתי, להכין חוות-דעת [עמ' 1367 ש' 24 עד עמ' 1368 ש' 1]. חלף הצגת תיעוד מלא ושלם והגשת חוות-דעת לגביו סבר מסיקה שיעלה בידו להוכיח את התביעה שכנגד על-סמך אסופת מסמכים ספוראדיים, מזדמנים, כשמדי פעם הוא שולף ומציג מסמך חדש שלא נזכר קודם ולא צורף לתצהיריו [ר' למשל עמ' 1188 ו-ת/16]. לא כך מוכיחים תביעה, והדברים ידועים.
6. מסיקה הצביע על רו"ח רחמים, רואה-החשבון של מדיה, כמי שיעיד על כך ויציג תיעוד להוכחת כיסוי חובותיה של מדיה באמצעות עמסת [עמ' 1264 ש' 26-16; עמ' 1278 ש' 3-1; עמ' 1279 ש' 20-14]. להלן אדון בעדותו של רו"ח רחמים; הררי ההבטחות שהבטיח מסיקה לגביה התנפצו אל קרקע המציאות ולא נותר מהן דבר. מסיקה עצמו לא הציג תיעוד ברור, חד-משמעי, לשם הוכחת הטענה: מצד אחד, טען כי מסמך שצירף לתצהירו מציג יתרה שמבטאת את חוב מדיה לעמסת בשל פירעון חובותיה; מצד שני, הודה כי אפשר שהביטוי 'חייבים שונים' במסמך זה כולל גם חובות אחרים שאין להם קשר להתדיינות כאן. הגדיל מסיקה לעשות באומרו כי יתכן שחלק מהחוב במסמך זה הוא של אילון או של חב' עטרה [נספח כח ב-נ/7 ועמ' 1266 ש' 15-3]. חב' עטרה לא נתבעה כאן ולא ניתן לייחס לאילון חוב שלה, אם יש כזה. מסיקה אישר שלהוכחת ההתחשבנות בין עמסת למדיה אין תיעוד של קבלות אלא רק כרטסות של עמסת ומדיה [עמ' 1276 ש' 24-10; עמ' 1277 ש' 26-23]. נקבע לעיל כי בכרטסות כאלה, מבית היוצר של מסיקה, אין די לקביעת ממצא.
7. בתביעה שכנגד יוחס לאילון חוב הלוואה בסך 187,000 ₪ [ר' להלן בחלק יג]. מסיקה הודה כי אינו יכול להצביע על חוב שלו לעמסת ולבססו מעבר לסכום זה; יתרת התביעה שכנגד היא חוב של אילון למדיה [עמ' 1249 ש' 21; עמ' 1281 ש' 25-15]. את הוכחת קיומו של חוב שחורג מהסך של 187,000 ₪ הותיר מסיקה לרו"ח רחמים והצהיר כי בעדותו יציג הלה את מאזן מדיה ויספק לו הסברים [עמ' 1250 ש' 13-11]. אף זו הבטחה שלא מומשה.