8. בחקירה נגדית הוצג למסיקה דף בודד ממאזן 2005 [ת/15; עמ' 1184-1183]; הוא מסר שאינו יודע אם במועד מתן עדותו, מאזן 2004 עדיין קיים [עמ' 1183 ש' 22-20]. לפי ת/15, יתרת החוב לעמסת מחייבים שונים לשנת 2004 היא 1,514,274 ₪; לא פורט בו מי הם החייבים ומה חלקו של כל אחד מהם בחוב הכולל [עמ' 1184 ש' 21-17; עמ' 1185 ש' 14-10]. מסמך זה אינו מבסס אפוא את החוב שיוחס לאילון, בין לעמסת ובין למדיה.
9. זאת ועוד. לפי עדות מסיקה, צריך היה מלוא חובו הנטען של אילון בגין העברת הפעילות ממדיה האחת לאחרת לבוא לידי ביטוי ב-ת/15, אלא שאין התאמה בין הסכום במסמך זה לבין טענות התביעה שכנגד. מסיקה לא ידע להסביר זאת והודה בחסרונו של תיעוד דרוש להוכחת טענותיו [עמ' 1185 ש' 26-24]. כאשר ניסה לספק לכך הסבר, הלך והסתבך. הוא טען שלעמסת בדרך-כלל אין חייבים, גם לא מעסקות מקרקעין, ולכן ניתן להניח שכל החוב
--- סוף עמוד 87 ---
במסמך ת/15 הוא חובו של אילון בגין פעילות מדיה. הדבר אינו תואם את גרסתו של מסיקה כי סכום התביעה שכנגד הועמד רק על מחצית חובו הממשי של אילון שהסתכם ב-3,241,338 ₪ [ר' עמ' 1186 ש' 23-16, עמ' 1266 ש' 23 עד עמ' 1267 ש' 10].
10. מסיקה הודה שאין בידו להוכיח חוב של אילון למדיה או עמסת בסך של כ-3.2 מיליון ₪ ותלה זאת בקושי 'לצבוע' סכומים במסמכיו ובכך שסכום כזה לא מופיע במאזנים [עמ' 1267 ש' 10-8; עמ' 1268 ש' 3-1]. כך אמר: "אני יכול לרשום במאזן רק דברים מוחשיים. [...] כמו שיק [...]. העברה של אבא של אביב אילון אלי, זה תנועה. אם היתה כזאת תנועה, אז היה נרשם במאזן. היות ואין כלום, אז זה לא רשום במאזן" [עמ' 1268 ש' 11-8]. שוב ושוב ניכר פער בין הגרסה והיומרה לבין היעדר יכולת לספק לה הוכחה, זאת גם בהינתן הרישום והעריכה 'ביד חופשית' של מסמכי הנהלת החשבונות של מסיקה.
11. לא עלה בידי מסיקה להציג כרטסת שתבטא את ההתחשבנות הנטענת שלשיטתו יש לערוך בין מדיה למדיה השניה [עמ' 1199 ש' 15 עד עמ' 1200 ש' 2]; הוא הודה שאין בידיו מסמך לגבי פרטי ההתחשבנות ומרכיביה [עמ' 1200 ש' 15-7]. גם בהקשר זה טען כי להוכחת הפן החשבונאי של העברת פעילות מדיה האחת לאחרת יעיד רו"ח רחמים [עמ' 1200 ש' 6-3]. דא עקא, רו"ח רחמים לא סיפק כל ראיה בעניין זה, שהוא מהותי לתביעה שכנגד, והוא נותר ללא הוכחה.
12. כל הקשיים והחסרים שנמנו לעיל יפים גם לגבי קטעי המסמכים שצירף מסיקה לתצהירו לשם הוכחת חובו הנטען של אילון למדיה ועמסת בשל העברת הפעילות למדיה שלו [נספחי ה(1) עד ה(15) ב-נ/7]. מסיקה הודה שהוא לא עסק באיתור מסמכים הנוגעים בדבר אלא שלח פקידה לטפל בכך; עדותה לא נשמעה ואין כל ראיה לכך שהוצג התיעוד הרלוונטי במלואו ללא השמטה [עמ' 1288 ש' 22-19]. מסיקה נתלה בטענה כי התיעוד של מדיה עבר למדיה של אילון, ולכן אין בידו להציגו; בהמשך נאלץ להודות שלא אלה הם פני הדברים ואישר שנותרו ברשותו מסמכים של מדיה [עמ' 1300 ש' 6-2 והשוו לעמ' 1299 ש' 22-20]. אף זה תו מאפיין שחזר על עצמו גם בעדות מסיקה וגם בעדות אילון, ולא עורר אמון; כל אחד מהם טען בתורו לאירוע שהיה כרוך בשלילת כל התיעוד הרלוונטי ממנו, ואחר מכן נאלץ לסייג ולהודות כי חלק מהתיעוד דווקא נמצא ברשותו, ללא כל ניסיון להבחין בין מה שאינו למה שישנו.