במבט ראשון נראה כי היה מקום לשקול את החזרת התיק לבית המשפט המחוזי, על מנת שזה ידון ויכריע באשר לגובה החוב המדויק של בראל (להבדיל מעצם חיובו).
--- סוף עמוד 14 ---
ככלל, מוטב להימנע ככל שניתן מלהחזיר תיק מערכאת הערעור לערכאה המבררת. בין השיקולים בדבר החזרת התיק יש לשאול מה התועלת בהחזרה, עד כמה החסר עומד בליבת העניין, ובאיזו מידה יש יתרון לערכאה המבררת לעומת ערכאת הערעור בבדיקת הסוגיה הדורשת הכרעה. לאחר שבחנתי את הדברים, דעתי היא שבנסיבות התיק מן הראוי להכריע בעניין באופן סופי במסגרת הערעור דנן ועל פי טיעוני הצדדים.
מטבע הדברים, הצדדים בתיק זה התמקדו בשאלת החבוּת של בראל, נושא מורכב כשלעצמו, בנבדל משיעור החוב. המשיבים, הן בסיכומים והן בדיון בעל פה, לא השיבו לטענתו של בראל בדבר "יחס ההמרה" הרלבנטי. לא הועלתה תשובה שיש בה כדי ללמד מדוע מוצדק היה להשתמש בממוצע שערי החליפין של שנת 2006, ולא בשער החליפין המבוסס על המועד הנקוב להחזר ההלוואות. בשים לב להיגיון שיש בעמדת בראל כשלעצמה, ומאחר שזהו "מאזן הטענות" בין הצדדים בערעור, דעתי היא כי יש לקבל את גישתו של בראל ולקבוע כי השווי השקלי של הסכום הראשוני עומד על 8,669,045 ₪. לאחר הניכויים, עומד סכום החיוב על 6,273,935 ₪. שני הצדדים לא התייחסו בטיעוניהם לשאלת השערוך שיש לבצע. ההיגיון בשערוך שביצע בית המשפט המחוזי, כפי שעולה, הוא התאמת הסכום למחירי שנת 2009. ברם הסכום אליו הגעתי מותאם מלכתחילה לשנה זו. על כן – ועל רקע הטענות שלא נטענו על ידי שני הצדדים, הן בפנינו והן בכתבי הטענות ובסיכומים בבית משפט קמא – לא הוכחה ההצדקה לפעולה תחשיבית נוספת.
ד. העברת הזכויות בדירה
14. כפי שהוסבר, בית המשפט המחוזי קבע כי מחצית מהזכויות בדירה הרשומה על שם סימה – שייכות לבראל, והורה לשנות את רישום המקרקעין בהתאם. טענות המערערים בהקשר זה נחלקות לשני רבדים. ברובד הפרוצדוראלי, צוין כי כתבי הטענות – בעיקר כתב התביעה – לא פירטו עובדות שמקימות עילת תביעה כנגד סימה. כמו כן נטען כי שינוי הרישום הוא סעד שלא התבקש על ידי התובעים. ברובד המהותי, נטען כי אין עילה שבדין המצדיקה את הקביעה שמחצית הזכויות בדירה שייכות לבראל.
15. אפתח ברובד הפרוצדוראלי.
זירת התביעה האזרחית מתנהלת על פי כללי סדר הדין שנקבעו בחוק ובפסיקה. כללים אלו מבהירים, בין היתר, את ההשפעה שיש לכתבי הטענות על המשך בירור