ג. גובה החיוב
13. נקודת המוצא בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הייתה כי המלווים העבירו את מלוא סכום ההלוואה שהתחייבו להעביר - 2,155,000$. נקבע כי סכום זה שווה ל-9,512,170 ₪; זהו סכום החיוב הראשוני, ממנו יש לנכות את סך הכספים שהמלווים או בלומנטל התירו להוציא מהחשבון - 2,348,110 ₪. נמצא שהסכום שלא הותר בהוצאה עומד על 7,164,060 ₪. כאשר עזב בראל את פורום עמדה היתרה בחשבון על 47,000 ₪. מכאן שהיה עליו לשלם 7,117,060 ₪. זהו סכום החיוב הסופי. התביעה הוגשה על ידי המלווים במרץ 2009, ושערוך סכום החוב ליום הגשת התביעה עומד על
--- סוף עמוד 13 ---
7,576,183 ₪. זהו סכום החיוב הסופי המשוערך, אותו חויב בראל לשלם בבית המשפט המחוזי (בתוספת הוצאות משפט והפרשי הצמדה וריבית).
במסגרת הערעור טוען בראל כי מסכום החיוב הראשוני יש לנכות סכומים נוספים, כך שהסכום החיוב הסופי יהיה נמוך בהרבה. בראל מתייחס בעיקר לשני ניכויים: 500,000$ שלטענתו לא הועברו מלכתחילה על ידי המלווים, ו-740,000 ₪ שלדבריו המלווים התירו להוציא (בנוסף על ה-2,348,110 ₪ שאותם ניכה בית המשפט המחוזי). ואולם הטענות בחלק זה של הערעור מתמקדות בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו בבית המשפט המחוזי. ככלל, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בכגון דא, ואף לא מצאתי בחומר שלפניי עילה של ממש אשר תצדיק חריגה מן הכלל. כך, באשר לחצי מיליון הדולרים, בית המשפט המחוזי דן בהרחבה בטענה כאילו הכספים לא הועברו על ידי המלווים - ודחה אותה. זאת בהסתמך על עדויות וראיות שהגישו הצדדים השונים בתיק, הן מקבוצת הלווים והן מקבוצת המלווים. כך גם באשר לסכום הנוסף – 740,000 ₪ - שלטענת בראל המלווים התירו להוציא: הובהר בפסק הדין כי המלווים התירו להוציא סכום זה בכפוף להצגת קבלות, אולם אלו לא הוצגו. לנוכח כל זאת, ובסיכומו של דבר, דעתי היא כי יש לדחות את כל טענות המערער הנוגעות לחישוב גובה החיוב. זאת פרט לטענה אחת, שתוצג כעת.
כאמור, נקודת המוצא לחישוב גובה החוב היא הסכום הראשוני שהיה נקוב בהסכם ההלוואה - 2,155,000$. בית המשפט המחוזי קבע כי סכום זה שווה ל-9,512,170 ₪. בראל חולק על שער ההמרה, וסבור כי הסכום הדולרי שווה ל-8,669,045 ₪. לאחר בחינת הדברים, דומני כי אכן קיים קושי בנקודה זו. המרת הסכום הדולרי לשקלים בפסק הדין נעשתה תוך שימוש בממוצע שערי החליפין של שנת 2006, מתוך הנחה שכספי ההלוואה הועברו לאורך שנה זו. אלא שעל פי הסכמי ההלוואה - הכספים אמורים היו להיות מוחזרים במועד הנקוב, דהיינו במהלך שנת 2009, בערכם הדולרי לפי שערו היציג של הדולר ביום התשלום (ראו למשל סעיפים 5 ו-10(ג) להסכם ההלוואה שצורף כנספח ב' לכתב התביעה, וסעיף 13.3 לכתב התביעה). המשיבים, מנגד, טוענים כי על פי הסכמי ההלוואה יש לשלם מעין "קנס" בסכום ניכר על כל איחור בהשבת הכספים.