--- סוף עמוד 16 ---
ובחזרה לתיק דנן. בכתב התביעה נטען כי בראל הבריח את זכויותיו בדירה לידי סימה כחלק ממסכת "הדחיות וההתחמקויות", כלשון התביעה, של בראל, והימנעותו מנטילת אחריות לאובדן כספי ההלוואה (סעיף 38 לכתב התביעה). על הרקע הזה התבקש בית המשפט המחוזי "להצהיר כי לבראל זכויות מלאות בקשר עם [הדירה], וכי התובעים זכאים לממש זכויות אלו בבואם לגבות את חובם [מבראל]" (סעיף 40). הצדדים הגיעו להסכמה דיונית, לפיה סימה לא תידרש להתייצב להליך אלא אם יורה בית המשפט אחרת. במהלך המשפט הגישה סימה תצהיר (נ/31), ובהמשך הוזמנה לעדות ונחקרה בחקירה נגדית מפורטת על ידי בא כוח התובעים (ראו עמ' 246-252 לפרוטוקול). במוקד העדות והחקירה עמדה שאלת העברת הזכויות בדירה והשאלות המסתעפות ממנה, ובפרט ההיבטים הכספיים של יחסי בני הזוג. יצוין כי לא נרשמה התנגדות של מי מהצדדים, לרבות באי כוחה של סימה, לקו החקירה.
אמנם נכון הוא שכתב התביעה שהוגש לבית המשפט המחוזי עסק, רובו ככולו, באחריותם של הנתבעים לאובדן כספי ההלוואה, בעוד שסוגיית הדירה הוזכרה באופן מצומצם ביותר. ייתכן שניתן היה לנסח את כתב התביעה בצורה שונה, למשל לרכז בפרק נפרד את העובדות והטעמים שמהם עולה – לשיטת התובעים – כי יש להעביר לבראל מחצית מהזכויות בדירה. ברם לא זה הדגש. השאלה שבפנינו היא האם צודקים המערערים באומרם כי לא ניתן לקבל את התביעה כנגד סימה בשל אי-פירוט העילות. לטעמי, דין טענה זו להידחות. התובעים הבהירו בכתב התביעה כי לשיטתם העברת הזכויות בדירה נעשתה שלא כדין, וביקשו מבית המשפט להצהיר כי מחצית מהזכויות בדירה שייכת לבראל. במהלך המשפט הוצגו ראיות בעניין, וסימה אף נקראה להעיד ונחקרה ארוכות בנושא. כפועל יוצא מכך, סיכומי הצדדים בבית המשפט קמא עסקו אף הם בשאלת הזכויות בדירה, הן בהיבט העובדתי והן ביחס לעילות המשפטיות. יוצא, אפוא, ששאלת הזכויות בדירה הועלתה באופן מפורש על שולחן הדיונים תוך כדי ההליך ונדונה בפירוט. בנסיבות אלו, אף אם נאמר כי כתב התביעה איננו מפרט באופן מספק את עילת התביעה כנגד סימה, לכל הפחות מדובר בהרחבת חזית שנעשתה בהסכמה מכללא של הצדדים. לטענה הנוגעת לסעד של שינוי הרישום – אתייחס להלן.
16. עתה לרובד המהותי. שאלת המפתח היא האם הוכחה עילה שבדין, מכוחה ניתן להורות על השבת מחצית מהזכויות בדירה לבראל.
--- סוף עמוד 17 ---