הנה כי כן, גם נאמנות משתמעת או נאמנות קונסטרוקטיבית אין.
רשות בלתי הדירה בנכס
--- סוף עמוד 16 ---
20. בפי התובעת טענה חלופית, שלפיה יש לראות בה בת רשות בלתי הדירה להשתמש בנכס. לשיטתה, רקפת העניקה לה (באמצעות ממש) רשות שימוש והחזקה בלתי הדירים בנכס לכל אורך ניהול הישיבה במקום, ומשכך ממש אינה רשאית לבטל את הרשות כאמור. עוד נטען כי התובעת השקיעה סכומי עתק בשיפוץ הנכס וברכישת זכויות בנכס סמוך (להלן: "הנכס הנוסף"; סעיף 17 לתצהיר הרב וילישנסקי ונספח ט לתצהירו).
מהותה של הזכות שלה טוענת התובעת, שהיא רשות החזקה בלתי הדירה בנכס או רישיון בלתי הדיר במקרקעין, היא זכותו של פלוני להחזיק ולהשתמש בנכס מקרקעין מתוקף אישורו של בעל הנכס; והכרעה בשאלה אם אמנם ניתן היתר כאמור, ואם הוא בלתי הדיר, מסורה לבית המשפט. ראו, לעניין זה, מפיה של המלומדת פרופ' נינה זלצמן:
"רישיון במקרקעין משמעו היתר או רשות שנתן בעל המקרקעין לאחר, להחזיק או להשתמש בנכס. 'רשות במקרקעין' באה להבחין מהענקת זכות במקרקעין שמאפייניה הם החזקה ושימוש בנכס, או שימוש בלבד [...] הרשות נעדרת כוונת הקניה של זכות בנכס. אפשר שהיא תהא מעוגנת בחוזה שנקשר בין הצדדים וכך תצמיח למקבל הרשות זכות חוזית כלפי בעל המקרקעין (להלן: רשות חוזית), ואפשר שתינתן על-ידי בעל המקרקעין ללא כוונה ליצור התחייבות חוזית, אקט של רצון טוב, או תלמד משתיקתו ואי-מחאתו להחזקה או לשימוש שעושה אחר בנכס (להלן: רשות גרידא)". (ההדגשה שלי–ע.ב.) [נינה זלצמן "רישיון במקרקעין" הפרקליט 24, 24 (1995-1994)].
הנה כי כן, רשות במקרקעין אפשר שתהא "רשות חוזית" או "רשות גרידא", כלשונה של פרופ' זלצמן; וראו לעניין זה גם מפיו של כבוד השופט י' טירקל:
"רשות שנותן בעל מקרקעין לאחר להחזיק בנכס מקרקעין שלו או להתגורר בו בלי כוונה להקנות זכות בנכס, יכול שתהיה מעוגנת בחוזה ותצמיח למקבל הרשות זכות חוזית כלפי בעל המקרקעין, ויכול שתינתן כ'רשות גרידא' ללא כוונה ליצור התחייבות חוזית, כביטוי של רצון טוב, בלי שתצמיח למקבל הרשות זכות כלשהי כלפי בעל המקרקעין (ראו למשל נ' זלצמן 'רישיון במקרקעין')." [רע"א 1156/02 חיר נ' לידאי, פ"ד נז(3) 949, 955 (2003)].
--- סוף עמוד 17 ---
21. בראשית הדברים יובהר, כי קיימת שאלה פתוחה בפסיקתו של בית המשפט העליון בשאלה אם מוסד הרישיון בכלל קיים בשיטת המשפט הישראלית לאחר חקיקתו של חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969: