8. לגרסת התובעת, הרב גוטניק נענה לבקשתה לסייע בידה במימון של רכישת הנכס – וקנה (באמצעות ממש) מאת בן ארויה את מניות רקפת בנאמנות עבור התובעת ולשימושה של הישיבה. לפיכך ומאחר שגפני ידע על הנאמנות, ולמצער היה עליו לדעת על אודותיה, כוחה של הנאמנות יפה גם כלפי עסקת הרכישה עם גפני; ומשלא נתקבלה הסכמת הנהנית (היא התובעת) לעסקה, וזו נעשתה בהתעלם מזכויותיה, הרי שהיא בטלה. וגם אם לא, אזי בכל מקרה הזכויות של גפני כפופות לזכותה של
--- סוף עמוד 7 ---
התובעת בתוקף הסכם הנאמנות שבינה לבין הרב גוטניק או חברת ממש. לחלופין, התובעת טוענת שגם אם ייקבע שאיננה בעלת זכויות בעלות במניות ובנכס מכוח הסכם נאמנות, הרי היא בת רשות בלתי הדירה בנכס כל עוד שמתנהלת במקום ישיבה. לחלופי חילופין, התובעת טוענת כי הרב גוטניק העניק לה את הזכויות בנכס כמתנה – ואין הוא יכול לחזור בו ממנה. התובעת עותרת למתן צווים בהתאם.
יצוין בנקודה זו, כי במסגרת סיכום טיעוניה הוסיפה והעלתה התובעת טענות למכביר, שאין להן זכר בכתבי הטענות ולא הונחה להן תשתית עובדתית או ראייתית – כגון טענות שההסכמים והתכתובות לאורך השנים בקשר עם רכישת מניות רקפת והזכויות בנכס, נעשו למראית עין בלבד ובשל בעיות מס שנתעוררו ברכישת המניות על ידי התובעת והישיבה (ראו: סעיף 41 לסיכומים). אין מקום אפוא להידרש לטענות "חדשות" אלה לגופן, שלנוכח טיבן וחומרתן גם מוטב היה שלא ייזרקו לחלל האוויר בעלמא כפי שנעשה.
הרב גוטניק מצידו מבקש לדחות את התביעה על הסף מפאת היעדר יריבות עימו, בציינו כי מעולם לא החזיק במניות רקפת או בזכויות בנכס. נוסף על כן, הרב גוטניק וחברת ממש מבקשים לדחות את התביעה על הסף מפאת התיישנות ושיהוי בהגשתה. לגופו של עניין, הרב גוטניק וממש כופרים בטענת הנאמנות, באומרם כי ממש רכשה את מניות רקפת ללא סייג; וכל "תרומתה" של ממש לישיבה התמצתה בנכונותה לאפשר לאחרונה לעשות שימוש בנכס, ובשום אופן לא העניקה לה רשות בלתי הדירה בנכס לעשות כן. בהתאם, גוטניק וממש דוחים את טענותיה החלופיות של התובעת בדבר היותה בת רשות בלתי הדירה בנכס, או בעלת זכות לבעלות בו מכוח חוק המתנה. גפני ורקפת מצטרפים לטיעוני הרב גוטניק וממש, והנתבעים כולם טוענים עוד כי התובעת מנועה ומושתקת מלטעון לזכויות ולבעלות ברקפת ובנכס; וזאת לנוכח הצהרותיה שלה בפני שורה של גורמים, בדבר היות חברת ממש והיא בלבד בעלת הזכויות – כפי שעוד יורחב.