--- סוף עמוד 9 ---
11. כפי שכבר צוין, ביום 21/6/93 נחתם הסכם ממש–בן ארויה, שלפיו רכשה חברת ממש מאת בן ארויה את כל מניות רקפת (שבבעלותה מצוי הנכס), כאשר להתקשרות זו קדם מכתב הביטול. במסגרת מכתב הביטול ביטלו התובעת והחברה האמריקאית את כל ההסכמים הקודמים שנערכו בקשר עם מניות רקפת. פירוש הדבר כי באמצעות מכתב הביטול בוטלה הרכישה הנטענת של 55% ממניות רקפת בידי החברה האמריקאית, ככל שהיתה (ראו: סעיף 2 לעיל); וכן בוטל ההסכם מיום 10/5/92 שלפיו התובעת רכשה לטענתה את 45% הנותרים של הון מניות רקפת (ראו: סעיף 3 לעיל). יוער כי אמנם מכתב הביטול "רק" ממוען לבן-ארויה ואינו חתום על ידה; אולם עובדת חתימת בן ארויה על הסכם ממש-בן ארויה מדברת בעד עצמה, ויש בה כדי ללמד על הסכמתה של בן ארויה לביטול ההסכמים הקודמים.
הסכם זה הוא אשר מצוי בלב המחלוקת שבין הצדדים. לשיטת גוטניק וממש, המדובר ברכישה של מניות רקפת (ועימן – הנכס) על ידי ממש ועבור ממש כפי שההסכם מעיד על עצמו; ועם זאת ממש הסכימה לאפשר לישיבה לעשות שימוש בנכס, כפי שנעשה, אך בשום אופן לא רשות בלתי הדירה. ואילו התובעת מצידה טוענת כי בעסקה זו נרכש הנכס עבורה, וכי הרכישה בוצעה בנאמנות. נטען כי כזאת עשה הרב גוטניק בתורת תרומתו לישיבה ועל רקע קשיי מימון שחוותה (סעיפים 13-11 לתצהיר הרב וילישנסקי).
12. אלא שהגיונה של "תרומה" זו, כגרסת התובעת, לא הוברר כלל ועיקר.
לו חפץ הרב גוטניק לתרום לישיבה מכספיו לצורך רכישת הנכס, בין בעצמו ובין באמצעות חברת ממש, קשה להלום מדוע נקט דרך כה מסורבלת. עו"ד סאקס, שעדותו הייתה קוהרנטית ואמינה ואף ועולה בקנה אחד עם המסמכים, הבהיר כי ממש הייתה נכונה לרכוש את מניות רקפת ובאמצעותן את הזכויות בנכס – בתנאי שעובר לרכישה יבוטלו כל ההסכמים הקודמים שנערכו בקשר עם רכישת המניות כאמור (עמ' 28 לפרוטוקול, ש' 10-7; עמ' 29, ש' 22-21). כן העיד, באופן חד משמעי, כי חברת ממש לא רכשה את המניות בנאמנות עבור התובעת (עמ' 34 לפרוטוקול, ש' 5-3).
ואמנם, לו רצונו וכוונתו של הרב גוטניק התמצו אך בתרומת כספים לתובעת לשם רכישת הנכס לשימושה, כטענתה, לא היה כל היגיון בביטול ההסכמים הקודמים שלפיהם לכאורה התובעת החזיקה בבעלות במניות; ובהמשך לכך, בהתקשרות של חברת ממש בהסכם עם בן ארויה. כל שהיה על הרב גוטניק לעשות הוא לתרום
--- סוף עמוד 10 ---