לישיבה סך של 450,000$ – הוא סכום ההלוואה שנטלה מהבנק ושהתקשתה בהחזרה, תוך הבטחת ייעוד התרומה. ואולם לא כך נהג הרב גוטניק.
13. יצוין כי בסיכומים ביקשה התובעת לתרץ את הדברים בנימוקים כאלה ואחרים, אך בלא שהונחה להם כל תשתית עובדתית וראייתית. יותר מכך וכפי שכבר נזכר, בסיכומים שהגישה התובעת היא אף טענה, וכך בלשונה, כי הסכם ממש-בן ארויה אינו אלא הסכם למראית עין וכמוהו גם מכתב הביטול. ודוק: לא רק שמדובר בשינוי והרחבת חזית ובטענות שלא הונח להן כל יסוד שהוא – אלא שעסקינן בטענות חמורות הדורשות אף נטל הוכחה מוגבר. על כך נאמר, מפי כבוד השופטת א' פרוקצ'יה:
"אשר לרמת ההוכחה הנדרשת לביסוס טענת חוזה למראית עין יש להוסיף, כי בעל דין המייחס לצד שכנגד עריכת חוזה פיקטיבי מעלה כנגדו טענה קשה, העשוי להגיע אף כדי ייחוס מרמה או מצג כזב. ככלל, טענות מסוג זה, שנילווה להן על פי רוב סממן של חוסר נקיון כפיים, טעונות בשל טיבן רמת הוכחה נכבדה לצורך ביסוסן. ייחוס לאדם התנהגות שיש בה חוסר ניקיון כפיים, מרמה או כזב מחייב בראיות בעלות משקל ואמינות. כשם שלא בנקל יוכיח בעל דין טענות בדבר תרמית, המחייבות ביסוס ברמת הוכחה גבוהה במיוחד, כך גם טענות בדבר פיקטיביות של עיסקה, המשיקות לטענות מרמה, מצריכות רמת הוכחה התואמת במשקלה לרצינותה ולחומרתה של הטענה הנטענת (על הזיקה בין חומרת הטענה לבין עוצמת ההוכחה הנדרשת להוכחתה ראו ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח פ"ד מ(1) 589, 594 (1986))" (ההדגשה שלי – ע.ב.) [ע"א 3725/08 חזן נ' חזן, סעיף 31 לפסק-הדין (3/2/11); וראו עוד: ע"א 4305/10 אילן נ' לוי, סעיף 14 לפסק הדין של כבוד השופט ע' פוגלמן (9/5/12)].
והדברים לא הובאו אלא כדי להדגים ולהדגיש את אופן הילוכה של התובעת שבחרה להעלות טענות ממין זה בעלמא ולראשונה בגדר הסיכומים מטעמה – ויתכן שכך נהגה בצר לה, באשר התביעה כפי שכבר נרמז וכפי שעוד יפורט נעדרת כל בסיס.
יוער בנקודה זו כי לעד היחיד מטעם התובעת, הרב וילישנסקי, לא היתה למעשה כל מעורבות בעסקת ממש-בן ארויה. הוא לא נפגש מעולם עם עו"ד סאקס ולא עם הרב גוטניק, וכל עדותו בנוגע להסכם נאמנות כביכול שהיה בין ממש וגוטניק לבין התובעת היא עדות מפי השמועה כפי שאף אישר בחקירתו (עמ' 7 ש' 26 עד עמ' 8 ש' 6). עו"ד סאקס, לעומתו, הוא שניהל בשם חברת ממש ובשם הרב גוטניק את המשא ומתן לרכישת מניות רקפת; ולאחר מכן למכירתן לגפני. ובנסיבות אלה גם אין לזקוף לחובת הנתבעים את העובדה שלא זימנו לעדות את הרב גוטניק, המתגורר באוסטרליה; שכן