70. מצאתי ממש בטענת הנתבעת ולפיה ההחלטה אודות הוצאת הצו, התקבלה כדין, לאחר הפעלת שיקול דעת מקצועי והתייעצות עם כל הנוגעים בדבר, וזאת בניסיון להכחיד את הווירוס ולמנוע את הפצת המחלה, הגם שבדיעבד הדבר לא הצליח, כאשר כפי שכבר פורט, ועוד יפורט, ראוי לקדם את נושא הפיצוי לתומר לפי סע' 11(ג) לחוק בכול ההקדם, נושא שהינו מעבר לתביעה כאן.
--- סוף עמוד 26 ---
פעולות שלאחר צו ההשמדה מיום 23.11.14
71. צו ההשמדה שניתן ביום 23.11.14, כלל איסור כניסה למשק והוראות נוספות שתכליתם ביצוע ביעור הגידולים בתוך 7 ימים כמו גם הוראות מה לגדל וכיצד בהמשך. תוקף הצו הוארך בצו שניתן ביום 14.12.14 כאשר ביום 14.1.15 הצו בוטל, לאחר שהיה דין ודברים הן בין תומר למר וייס והן פעולות מקצועיות, אשר באו למשל לביטוי בישיבה מיום 12.1.15 אז עלה הקושי בביצוע צו ההשמדה מבחינת היעילות שבו שכן נגיעות נמצאו במקומות נוספים. תומר מפרט פעולות שביצע לשינוי "רוע הגזירה", בהם הצבעה על משקים אחרים שכבר לקו במחלה ובכך שבדיקות סקר מעמיקות אינן מבוצעות. חילופי הדברים עלו בכול התקופה האמורה, למשל ראו הודעת הדואר האלקטרוני שמר וייס התייחס אליה בסע' 26 תצהירו, צורף לאחר נספח 6 שלו, שם פורטו הדברים.
72. יכול והיה אפשר לקצר במעט את התקופה עד לביטול צו ההשמדה, כאשר עיכוב הביצוע נבע מכך שאפשרו לתומר להשמיע דבריו בטרם ביצוע פעולה בלתי הפיכה. עמדתו של תומר הינה שמלכתחילה לא היה מקום לצו ההשמדה. מכל מקום, התנהלות הנתבעת אינה בלתי סבירה, ואף ניתן לקבוע, הגם שניתן היה לקצר טווחים בחוכמה שבדיעבד, כי אין מדובר ברשלנות, אלא בפעולות זהירות, לאחר התייעצות עם גורמים המקצוע ולאחר שקילת הדברים לאחר בחינה ויש לציין כי ביטול הצו בסופו של דבר ניתן לאחר החלטה מנומקת של גורמי המקצוע. אעיר כי אף כאן, בולט הקושי שבאי ביצוע תקיפה ישירה בזמן אמת של החלטות הגורמים המנהליים.
73. תומר העיד על כי אי הוודאות לאור צו ההשמדה מיום 23.11.14, היא שגרמה לו לנזק בלתי הפיך, שכן מאותו יום, לא ניתן היה להיכנס למשק, היה ניתן לבצע פעולות מינימליות בלבד שהביאו לנזקים, ולאור כך שלכאורה התוצאה הבלתי נמנעת הייתה השמדת הגידולים, לא היה טעם בפעולות לשימורם. טענה הנתבעת כי תומר לא הניח תשתית ראייתית לשלבים או לשיעור הנזק אם היה הצו מבוטל בשלבים קודמים ליום 15.1.15 וכיצד נזקו היה מופחת. לאור קביעתי לעיל אודות העדר חוסר סבירות להחלטה אודות צו ההשמדה מיום 23.11.14 כמו גם לכך שלא מצאתי כי מדובר בנסיבות של התנהלות רשלנית בהוצאת צו ההשמדה, איני סבור שיש חוסר סבירות בהחלטות שניתנו לאחר מכן, כמו גם שאיני מוצא לקבוע התנהלות רשלנית, מה גם שהנזק, ככול שנגרם, כבר נגרם בעצם הוצאת צו ההשמדה ביום 23.11.14. לפיכך, לא מצאתי כי תומר עומד בנטל הוכחת עילת תביעתו בטענות הנוגעות להתנהלות הנתבעת לאחר הוצאת צו ההשמדה ביום 23.11.4.