67. הגם שלא הוטלו הגבלות על משקו של תומר לפני צו ההשמדה, לאור הנגיעות המשמעותית של הווירוס אצל תומר במשק, לא מצאתי כי בזה שהיה מידע אודות הימצאות
--- סוף עמוד 25 ---
המחלה במקומות נוספים, פחותים בעוצמתם ובהיקפם ממשקו של תומר, הדבר הביא לכך שההחלטה אודות הוצאת צו ההשמדה אצל תומר הייתה לא סבירה או רשלנית ושלא היה טעם ביום 23.11.14 בצו ההשמדה, צו שהתקבל לאחר ההתייעצויות והבירורים עם כל הגורמים הרלבנטיים.
68. לא ניתן לומר שאין ממש בטענות תומר, לאיטיות הפעולה של הנתבעת. משך הזמן שחלף מאז כונסה הישיבה ביום 4.11.14, קבלת עדכון הסקר שערכה גב' שלי גנץ ביום 11.11.14, קבלת ההסברים מד"ר דומברובסקי ביום 12.11.14 עדכונים נוספים בדואר אלקטרוני ביום 16.11.14 ועד הוצאת הצו ביום 23.11.14, אינם ימים אחדים ודומה שגם בזמן אמת, ניתן היה לפעול מהר יותר. האם העיכוב היה לאור פניות תומר? האם היתה השתהות רק על מנת לוודא מראש שתומר יקבל פיצוי לפי סע' 11(ג)? הדברים לא הובררו עד תום וכאמור יכול וניתן היה להקדים הוצאת הצו במעט. אניח כי ניתן היה להוציא את צו ההשמדה קודם ליום 23.11.14, נניח אפילו ביום 16.11.14, ונניח אפילו הצו היה ניתן ביום 1.11.14. אלך לקראת תומר בצורה קיצונית רבה יותר, נניח, תיאורטית, שהצו היה יוצא ביום 7.10.14, מועד בו הייתה בפני ד"ר דומברובסקי ראיה מדעית לכך שעמידות העגבניות לווירוס נשברה. האם בעובדה שהצו ניתן רק ביום 23.11.14, הדבר הביא להגדלת נזקו של תומר או להקטנתו? התשובה הינה להקטנתו. זאת, בשל כך שלא הוכח כי תומר היה עד למועד הצו, מנוע מלהמשיך לשווק את התוצרת החקלאית מהשדות שלו. לפיכך לא שוכנעתי בקשר סיבתי, בין מועד הוצאת צו ההשמדה, שניתן היה לקצרו, לבין טענות תומר לנזק.
69. זווית טיעון אחרת, הינה שביום 23.11.14, הוצאת הצו הייתה רשלנית, שכן ברור היה במועד זה שאין כל טעם בהוצאת הצו ובהשמדת השיחים אצל תומר במשקו. על רקע חלוף זמן של 46 יום מאז 7.10.14. לכאורה, זמן שאינו סביר, שמדבר בעד עצמו על רשלנות בפעולת הנתבעת. אלא שמאידך, השאלה הרלבנטית הינה האם במועד זה, בנתונים שעמדו בפני מקבל ההחלטה, האם החלטתו הייתה בלתי סבירה? התשובה לכך הינה שלילית, לאור עמדתם המקצועית של הנוגעים בדבר במועד זה. האם מדובר בהחלטה רשלנית? איני סבור כך שכן עדיין היה סיכוי להצלחת פעולות הנתבעת, במועד זה, כאשר הנתבעת המשיכה בבחינת עצמה גם לאחר מכן, עד שהגיעה למסקנה כי אין טעם בצו ההשמדה והשלכותיו. יובהר כי איני סבור שלא ניתן היה לפעול מהר יותר. כך למשל, לא הוברר חלוף השבוע מיום 16.11.14 ועד הנפקת הצו ביום 23.11.14. אם מדובר בהמתנה למנכ"ל עד אשר יחווה דעתו בקשר לפיצוי שיגיע או לא יגיע לתומר, ברור שמדובר בשיקול שאינו ממין העניין. אלא שבסופו של דבר, במועד הנפקת הצו, היה בו טעם.