35. "הצדק הוא מנשמת אפו של המשפט בישראל. הוא האידיאל המופשט אליו חותרת מערכת המשפט" ו"בחקיקה פזורות למכביר הוראות בהם הפך הצדק מעקרון-על החולש על השיטה, לנורמה משפטית ספציפית" (לסקירה ראו פסק דינו של השופט א' גולדברג, בדנ"א 2401/95 נחמני נ' נחמני, פ"ד נ(4) 661, 732 (1996)). על כן, משהעיד שופט הערכאה הראשונה על עצמו כי הפתרון שמצא אינו נראה בעיניו, חיפש אחר הדרך להביא לתוצאה צודקת יותר, המביאה בחשבון את האינטרסים של כל הצדדים בגדרי הדין.
אכן, שילוב סעיפים 30 ו-31 לחוק החוזים מאפשר להביא לצדק. כפי שהבהיר השופט חשין ביחס למשפט האזרחי:
"הרכבת את הוראת סעיף 31 על הוראת סעיף 30, ונמצאת מחזיק בידך כלי רב-ערך לעשות צדק מירבי בין תובע לבין נתבע. לא עוד ידו של נתבע על העליונה - אך באשר חוזה אסור הוא המונח לפני בית-המשפט - ומוסמך הוא בית-המשפט לשקול פיזור הנזק וההנאה בין הצדדים להסכם 'אם ראה שמן הצדק לעשות כן ובתנאים שימצא לנכון'. שני כוחות הם המושכים לצדדים: מעבר מזה, התכלית - תכלית חשובה - למנוע כריתתם או ביצועם של חוזים פסולים, ומעבר מזה, התכלית - אף היא תכלית חשובה - לעשות צדק בין צדדים לחוזה פסול: שלא יצא חוטא אחד מלפני בית-המשפט וזר קוצים על ראשו, ואילו חוטא אחר, חוטא כמותו, יצא
וזר דפנה על ראשו" (דנ"א 4465/98 טבעול (1993) בע"מ נ' שף-הים (1994) בע"מ, פ"ד נו(1) 56, 110-109 (2001) (להלן: פרשת טבעול)).
גם מטרת דוקטרינת הבטלות היחסית היא להביא לצדק, כפי שהבהיר השופט אור ביחס למשפט המינהלי:
"הרעיון שמאחורי תיאורית הבטלות היחסית הוא, אפוא, הרצון לעשות צדק יחסי עם כל הגורמים העלולים להיות מושפעים מההכרעה, בצד מתן משקל הולם למהות אי החוקיות או הפגיעה שבמעשה הרשות המינהלית, אשר גרר את בטלות ההחלטה. על בית המשפט מוטלת החובה והאחריות לפעול מתוך זווית ראייה רחבה ככול הניתן, המתחשבת בטובתם וברווחתם של כלל הגורמים העשויים להיות מושפעים מהכרעתו. על גורמים אלה נמנים הצדדים הישירים לעתירה עצמם, וכן צדדים שלישיים והציבור בכללותו העלולים להיפגע מבטלות ההחלטה" (בג"ץ 2758/01 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' עיריית ירושלים, פ"ד נח(4) 289, פס' 28 לפסק דינו של השופט ת' אור (2004) (להלן: פרשת התנועה לאיכות השלטון)).
36. יש הסוברים שבכל הקשור לחוזה מינהלי מן הראוי לילך בראש ובראשונה במסלול המינהלי: "החוזה המינהלי כפוף, בראש ובראשונה, למערכת של דיני החוזים הכלליים... [אך] דיני החוזים המינהליים הינם חלק מדיני המינהל הציבורי, ולא חלק מדיני החוזים" (יצחק זמיר "ביקורת ספרים גבריאלה שלו: חוזי רשות בישראל" משפטים טז 543, 547 (1986); ראו גם דפנה ברק האחריות החוזית של רשויות המינהל 111-112 (1990) (להלן: דפנה ברק האחריות החוזית); יואב דותן "הבטחה מינהלית לציבור" משפטים ה 465, 475-476, ה"ש 33 (1999)). בענייננו שתי הדרכים – החוזית והמינהלית – משתלבות ועולות בקנה אחד זו עם זו, כך שאין צורך לבחור בין שתי הדרכים או לקבוע ביניהן סולם עדיפויות. אעבור עתה למסלול המינהלי.
הפרת דרישת צורה מהותית – עניין היורד לשורש הסמכות המינהלית