דוגמא טובה להבדל בגישות השיפוטיות ליישום שיקולי הצדק הוא ע"א 533/80 אדרעי נ' גדליהו, פ"ד לו(4) 281, 284 (1982) (להלן: פרשת אדרעי). באותה פרשה קבעה השופטת בן פורת כי "ש לתת משקל מכריע לאלמנט ההרתעה... משום שהמחוקק רוצה כרגיל בבטלותו של חוזה בלתי חוקי" (שם, 284). לעומתה קבע השופט אלון כי יש ליתן את הדעת לשיקול של עשיית צדק ביחסים שבין הצדדים ול"התנהגותו של כל אחד מהצדדים בקשר לביצוע ההסכם, שהרי מן ההגינות ומן הצדק הוא שלא לשעות, במידה שהדבר ניתן במסגרת הוראות סעיף 31, לטענת בעל דין בדבר אי-חוקיות ההסכם כאשר ברור שטענה זו אינה משמשת אלא כסות עיניים לרצונו של בעל דין להתחמק מקיום החוזה" (שם, 294).
43. בטרם אפנה ליישום שיקולי הצדק במקרה שלפנינו, מן הראוי להתייחס לשתי טענות בעלות אופי מקדמי משני צידי המתרס, כאשר שתיהן מבקשות למנוע דיון לגוף העניין ביישום עקרונות ההשבה. לטענת העיריה, סעיף 203 שולל באופן גורף דיון ביישום עקרון ההשבה: "מספיק שישנה חריגה מתנאי הסעיף... כדי לבטל את ההתקשרות ולהורות על השבת כל הכספים שקוזזו שלא כדין במסגרת התקשרות זו" (סעיף 70 לסיכומים). לפיכך, לטענתה, אין לעבור כלל לדיון ביישום עקרון ההשבה אלא יש לפסוק השבה מלאה של כספי הניכויים לעיריה מכוח סעיף 203. מנגד, לטענת המערערת, סעיף 203 נסוג באופן גורף מפני עקרון תום הלב. לפיכך, לטענתה, אין לעבור כלל לדיון ביישום עקרון ההשבה אלא יש להורות על קיום החוזה המינהלי מכוח עקרון תום הלב. דין שתי הטענות להידחות.
סעיף 203 אינו שולל דיון בעקרון ההשבה ובחריג לו
44. כפי שתיארתי לעיל במסלול החוזי, דיון ביישום עקרון ההשבה ובחריג לו מתחייב כתוצאה מהפעלת סעיפים 30 ו-31 לחוק החוזים כאמור
בפרשת זגורי, ואין בסעיף 203 לפקודת העיריות דבר השולל או מייתר את הפניה לחוק החוזים.
עקרון ההשבה הוא תוצאה של הפעלת סעיפים 21, 30 ו-31 לחוק החוזים על המקרה שלפנינו. אף אם בסיס ההשבה ייעשה בהיקש לסעיף 21 לחוק החוזים (אגמון-גונן 171, 175) הרי שהלכה היא כי אופייה הרעיוני של ההשבה הקבועה בסעיפים אלה לחוק החוזים הוא בדיני עשיית עושר ולא במשפט (שלו דיני חוזים 539; כאשר לגישת פרופ' פרידמן מושתתת זכות ההשבה במישרין על חוק עשיית עושר ולא במשפט, ראו פרידמן עשיית עושר 776, 788)). הטעם ביסוד גישה זו הוא ש"שמירת התמורה החוזית, למרות כשלון ההסכם, היא בגדר 'התעשרות שלא כדין'. החיוב [בהשבה – מ"נ] היה ונשאר מושתת על עקרונות עשיית עושר ולא במשפט" (פרידמן וכהן 1151). גם לגישת השופט ברק מטרת ההשבה היא למנוע התעשרות שלא כדין: