48. באחרונה התעוררה בבית משפט זה סוגיה קרובה, בשאלת היחס בין דרישת הצורה הקבועה בסעיפים 325 ו-326 לפקודת העיריות, המחייבת את הנישום בארנונה להודיע בכתב לרשות המקומית על כך שחדל להיות הבעלים של הנכס או המחזיק בו, לבין עקרון תום הלב וחובת ההגינות של רשות מקומית (בר"ם 867/06 מנהלת הארנונה בעירית חיפה נ' דור אנרגיה (1988) בע"מ (לא פורסם, [פורסם בנבו], 17.4.2008) (להלן: פרשת דור אנרגיה);
בקשה לדיון נוסף נדחתה - דנ"ם 4180/08 דור אנרגיה (1988) בע"מ נ' מנהלת הארנונה בעירית חיפה (טרם פורסם, [פורסם בנבו], 30.6.2008)). בפסק הדין בערעור באו לידי ביטוי גישות שונות: השופט דנציגר קבע כי "הרשות אינה יכולה להסתתר מאחורי מילות הסעיף כפוטרות אותה מכל חובה שהיא... חובתה של הרשות המקומית היא לנהוג בתושביה בהגינות, וכנגזרת של חובה זו, תיתכנה נסיבות בהן תידרש הרשות המקומית לבדוק באופן פעיל מדוע ארנונה על נכס מסוים אינה משתלמת" (שם, פס' 39). השופטת פרוקצ'יה הסתייגה מגישה זו, וקבעה כי הוראות הפקודה "נהירות בלשונן ובתכליתן" (פס' 7) ולפיכך הסקת חובה אקטיבית של הרשות "מכוח עקרונות כלליים עלולה לסכל את תכליתו של החוק" (פס' 13). בתווך ניצבה חברתי השופטת ארבל, כאשר לגישתה בנסיבות בהן ישנה ידיעה בפועל של העיריה בדבר שינוי זהות המחזיק בנכס בפועל, החלטתה להמשיך ולחייב את המחזיק היוצא "אינה עולה בקנה אחד עם חובתה לנהוג בהגינות" (פס' 10 לפסק דינה). מפסק דין זה עולות שלוש גישות שונות באשר להיקף כוחה של חובת ההגינות של רשות מינהלית לגבור על דרישת הצורה בהוראת חוק מפורשת (ראו עוד בסוגיה זו: עמית שגב "הכרסום בדרישת הכתב במסירת הודעת שינוי מחזיק לפי סעיף 325 לפקודת העיריות" מקרקעין ה/6 13 (2006)). בענייננו עולה שאלה דומה, בהתייחס להוראות אחרות בפקודת העיריות.
49. השאלה העקרונית אם עקרון תום הלב גובר על הוראת סעיף 203 לא הוכרעה בפרשת שם-אור כיוון שלא הוכח העדר תום לב של העיריה. בענייננו עמדה המערערת בנטל הוכחת חוסר תום לב של העיריה. העיריה פעלה בחוסר תום לב שעה שנאחזה בבית המשפט המחוזי בדרישת הצורה כדי להתנער מהסיכום לניכויים, לאחר שקיימה אותו הלכה למעשה בהתנהגותה משך תקופה ארוכה של כארבע שנים וחצי. אכן, "צד הנאחז בדרישת הכתב הפורמליסטית, על אף הסכמה בעל-פה בין הצדדים או בניגוד להתנהגותם, עלול להיחשב כפועל בניגוד לעקרון תום-הלב" (שלו דיני חוזים, 380). בפרשת עזרה ובצרון נפסק כי אין זה יאה לעיריה להסתתר מאחורי סעיף 203: