מן הכלל אל הפרט
62. תביעת העיריה בבית המשפט קמא היתה להשבה של כל כספי הניכויים שהעבירה למערערת על יסוד הסיכום בפגישה בתקופה שבין ינואר 1997 לאוקטובר 2001. גדר המחלוקת בין הצדדים היא רק בשאלת תוקף הסיכום בפגישה (להלן: החוזה המינהלי). בכל הנוגע לכספי הניכויים.
הניכויים בוצעו מינואר 1997 ועד אוקטובר 2001. תקופה זו מתחלקת לשתי תקופות.
63. התקופה הראשונה היא החודשים ינואר-פברואר 1997. ביחס לתקופה זו ניתן אישור מועצת העיריה מיום 27.2.1997 לחוזה המינהלי. העיריה לא טענה אחרת (ראו סעיפים 64-65 לסיכומים). בית המשפט קמא קבע כי פרוטוקול ישיבת מועצת העיריה, החתום בין היתר בידי ראש העיר והגזבר דאז, ממלא אחר דרישת הצורה המהותית. לפיכך מקיים החוזה המינהלי את דרישת הצורה הקבועה בסעיף 203 לתקופה של ינואר ופברואר והניכויים מכוחו לתקופה זו תקפים. לפיכך, לגבי כספי ניכויים אלה לא קמה חובת השבה לעיריה. כך קבעה גם הערכאה הראשונה (פסקה 43 לפסק הדין). העיריה לא ערערה על קביעת בית המשפט המחוזי בעניין תקופה זו, כך שאין עוד מחלוקת על התקופה הראשונה.
התקופה השניה היא החודשים מרץ 1997 עד אוקטובר 2001 (כולל). ביחס לתקופה זו לא ניתן אישור מועצת העיריה לחוזה המינהלי. פשיטא שהסיכום בפגישה לא קיים את דרישת הצורה המהותית הקבועה בסעיף 203, המחייבת את חתימת ראש העיריה: הסיכום בפגישה, שהיה בעל פה, נעשה שלא בנוכחות ראש העיריה וראש העיריה לא חתם עליו. מועצת העיריה לא אישרה את הסיכום מעבר לחודשים ינואר-פברואר 1997. אי-לכך, החל מחודש מרץ 1997 לא קיים החוזה המינהלי את דרישת הצורה הקבועה בסעיף 203.
64. ודוק: אין נפקא מינה, בכל הנוגע לסעיף 203, אם נראה בניכויים מכוח החוזה המינהלי בענייננו "התחייבות כספית" מטעם העיריה אם לאו, שהרי ממילא שתי החלופות שבסעיף 203 לא התקיימו בהיעדר חתימת ראש העיריה. לגבי מסמכים שאין בהם "התחייבות כספית", מסתפק סעיף 203 בחתימתו של מזכיר העיריה חלף חתימתו של גזבר העיריה (לצד חתימת ראש העיריה). גם תנאי זה לא התקיים במקרה שלפנינו, שבו, כאמור, לא נערך הסכם בכתב כלל ואין חתימה של ראש העיריה.
המערערת טענה כי אין המדובר בהתחייבות של העיריה אלא של חברת מוריה. יש לדחות טענה זו. ההתחייבות שניתנה, בין אם היתה כספית ובין אם לאו, היתה התחייבות של העיריה הכפופה לסעיף 203 לפקודת העיריות. כאמור עוד ביום 26.3.1991 המחתה מוריה את זכותה על-פי ההסכם לעירית ירושלים ובכלל זה הזכות לקבלת דמי השכירות (ראו מכתב "המחאת זכויות חניון כי"ח מערב" ששלח סמנכ"ל הכספים של חברת מוריה למערערת ביום 26.3.1991). גם מערכת ההתקשרות שנוצרה בחלופת מכתבי הניכויים היא עם העיריה וכל התקבולים והניכוים נעשו מול עירית ירושלים (ס' 16 לתצהיר סגן הממונה על נכסי העיריה; סעיף 17 לתצהיר מנכ"ל המערערת). מוריה לא היתה שותפה לסיכום בפגישה ולא נדרשה לדון בו כלל (סעיף 11 לתצהיר עוזר מנכ"ל מוריה). לפיכך החוזה המינהלי הוא מול העיריה.