בית משפט זה הכיר, עקרונית, בכל הקשור לנתבע המתגונן בפני תביעת השבה, בהגנה המבוססת על שינוי לרעה, וזאת גם כאשר הבסיס לתביעת ההשבה הוא בהוראות ההשבה הקבועות בחוק החוזים (ראו ע"א 2702/92 גינזברג נ' בן יוסף, פ"ד מז(1) 540, 555, 557 (1993); ראו גם דברי השופטת פרוקצ'יה, בפרשת פרג', פסקה 11). שיקול ההסתמכות, כמו גם שיקול מידת הביצוע של החוזה הפסול, חוסים תחת עקרון תום הלב: "כאשר החוזה בוצע בחלקו, תוך הסתמכות אחד הצדדים עליו, יהא גם בניגוד לעיקרון תום הלב אם הצד השני, אשר קיבל את התמורה הנגדית (כולה או חלקה), יוכל להשתחרר מחובתו" (ע"א 986/93 קלמר נ' גיא, פ"ד נ(1), 185, 198 (1996)). המערערת שינתה את מצבה בהסתמך על המצג שיצרה העיריה - בהכירה למעשה בניכויים - ופעלה לפי החוזה המינהלי במשך תקופה ארוכה של ארבע שנים וחצי.
74. אשר לתום הלב של המערערת: המערערת לא היתה רשאית להניח כי הסיכום בפגישה עומד בתנאי סעיף 203 ללא הגבלת זמן. הנטל לקיום דרישת הצורה המהותית מוטל על המתקשר עם העיריה:
"מותר לדרוש מן האזרח שיידע כי העיריה לא תחוייב על-ידי נייר החתום על-ידי ראש העיריה, אם לא הוספו החתימה של הגזבר והחותמת של העיריה, כאשר הוראה זו היא כתובה שחור על גבי לבן בספר החוקים של המדינה" (פרשת גולדמן, 385; כן ראו בעמ' 388).
בענייננו המערערת לא הרימה נטל זה. המערערת לא ווידאה את קיום תנאי סעיף 203 בכדי לחייב את העיריה אלא "הניחה" כי הדבר נעשה כנדרש וישבה בחיבוק ידיים, משך שנים, מבלי ליזום כל בדיקה מטעמה ומבלי לעמוד על קבלת האישורים הנדרשים לכך במפורש ובכתב. אמנם המערערת קיבלה מגזברות העיריה באופן סדיר אישורים וקבלות לביצוע הניכויים, אך אין באישורים אלה כדי לבסס קיומם של תנאי סעיף 203: כבר נפסק שחתימת גזבר העיריה על שיקים לתשלום למתקשר עם העיריה אינה מהווה אישור כי החוזה מחייב את העיריה (פרשת גולדמן, 386).
ועוד: לאור אופי פעילותה ועיסוקה של המערערת בהפעלת חניונים מול העיריה משך שנים, חזקה עליה שהכירה את דרישת סעיף 203. ממילא,
כאמור, מטיל הדין את הנטל לוודא את קיום דרישת הצורה המהותית שבסעיף 203 על המתקשר עם העיריה.
יתירה מזאת: המערערת המשיכה במדיניות של "שב ואל תעשה" גם לאחר המכתב הראשון של עו"ד מלכא, מיום 16.12.1999, שנשלח בדואר רשום למערערת. החל מאותו מועד נודע למערערת בבירור כי יש "בעייתיות" עם החוזה המינהלי ונסתרה ההנחה שלה כאילו התקיימו הוראות סעיף 203 והחוזה המינהלי מחייב את העיריה. באותו מועד היה עליה לפעול במרץ כדי לוודא את קיום הוראות סעיף 203. משלא פעלה כן, רובץ האשם במידה רבה לגבי יתרת התקופה לפתחה. המערערת נקטה במדיניות של "שב ואל תעשה" חרף העובדה שידעה, או למצער "עצמה עיניים" מלדעת, אודות המצב האמיתי של הדברים (ראו והשוו בג"ץ 556/07 דדון נ' החברה למוסדות חינוך ותרבות ברמלה מיסודה של הסוכנות היהודית בע"מ (לא פורסם, [פורסם בנבו], 7.11.2007)).