17. בית הדין המשמעתי המחוזי קבע כי פרשנותו של כלל 14 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986, רחב, וכולל גם חשש לניגוד עניינים.
בעיני בית הדין המשמעתי המחוזי, נוכח העובדה כי הגרושה הראשונה נתנה למשיבה ייפויי כוח כללי, המשיבה עדיין עורכת הדין שלה, ו"לא ניתן לקבל את טענתה המיתממת של הנקבלת לפיה משלא התקיימו כל דיונים בתיק ולא ביצעה כל פעולת ייצוג אקטיבית בתיק הרי שבכל התקופה מחודש יולי 2011 לחודש ינואר 2013 לא ייצגה את [הגרושה הראשונה] בתיק המשמורת" (סעיף 40 להכרעת הדין).
18. בית הדין מוסיף ואומר, כי הוא מסיק מעדותה של הגרושה הראשונה כי אין לה כל הבנה משפטית ביחס להבדל בין תביעת משמורת, בקשת משמורת זמנית או צו מניעה זמני, ולכן, אין זה סביר שמסרה לאחריות הנקבלת רק בקשה לצו מניעה (סעיף 40 סיפא, ראש עמ' 7 להכרעת הדין).
19. בית הדין המשמעתי המחוזי סבור, כי מדובר בהליכים בעניינים כספיים ורכושיים מהותיים בין הגרושה הראשונה לבין הגרוש, ולכן, "עלולים להעמיד את הנקבלת במצב בו תיאלץ לנהל שני הליכים נפרדים כנגד אותה 'קופה'... שאז תעמוד בסיכון בו תיאלץ להעדיף אינטרס של לקוח אחד, קרי: [הגרושה השנייה] על פני אינטרס של לקוח אחר, קרי: [הגרושה הראשונה]" (סעיף 42 רישא להכרעת הדין).
20. בית הדין המשמעתי המחוזי אינו קובע באופן קונקרטי באיזה ניגוד עניינים מדובר, ומסביר שגם אם לא הובאו בפניו במלואם העניינים הכספיים שבין הגרושה הראשונה לבין הגרוש - והוסיף "וטוב שכך" - הרי עדיין מדובר בסכסוך מתמשך בין הצדדים, כפי שבית המשפט לענייני משפחה הזכיר, ועדותה של הגרושה הראשונה על כך שמתנהלים הליכים בינה לבין הגרוש. על כן, די בכך, כלשון בית הדין המשמעתי המחוזי, "כדי לקבוע כי כל עוד ייצגה הנקבלת את [הגרושה הראשונה] בעניינה מול [הגרוש], היה עליה להימנע מנטילת הייצוג של [הגרושה השנייה] בתיק הגירושין, מחשש להימצאות במצב של ניגוד עניינים" (סעיף 42 סיפא להכרעת הדין).
21. בית הדין סבור כי כלל 14(א) לכללים הנ"ל נוקט לשון "חשש", ולכן, על פי תכליתו של הסעיף "אין משמעות לתוצאה בפועל, הנגרמת מניגוד העניינים, אלא עצם הימצאותו של עורך הדין בסיטואציה בה יכול להיות חשש לניגוד עניינים, הוא האיסור הטמון בכלל זה. בענייננו, עצם קבלת ייצוגה של [הגרושה השנייה] בעת שייצגה את [הגרושה הראשונה] כאשר מדובר כאמור בהליכים מקימים חשש כי יתנגשו זה בזה – הוא כישלונה של הנקבלת" (סעיף 43 סיפא להכרעת הדין).