22. בפני בית הדין המשמעתי המחוזי הוצג תצהיר של הגרושה הראשונה, שבו היא כותבת שנתנה את הסכמתה המלאה, ואף ביקשה, כי המשיבה תייצג את הגרושה השנייה, וגם הסכימה להסרת החיסיון. בתצהירה הנ"ל, מדגישה הגרושה הראשונה כי הגרושה השנייה היא חברה טובה שלה.
23. בית הדין מתייחס לתצהיר האמור, בפיסקאות 44-48 של הכרעת דינו, ומגיע למסקנה, כי הסכמה זו לא ניתנה בזמן אמת, ולבטח לא בכתב (סעיף 45 סיפא), וכי התצהיר ניתן כדי לסייע לנקבלת בהליכים מול ועדת האתיקה. מעדותה של הגרושה השנייה, הסיק בית הדין המשמעתי המחוזי כי בזמן אמת לא הייתה הגרושה הראשונה מעורבת בעניינים שבין הנקבלת לבין הגרושה השנייה, אך הוסיף את המשפט הבא: "ומכל מקום עולה מעדותה כי הבינה את המשמעויות הנובעות מעצם ייצוגה של [הגרושה השנייה] על ידי הנקבלת" (סעיף 47 סיפא להכרעת הדין).
24. בית הדין המשמעתי היה ער לכך שהגרושה השנייה, שהייתה עורכת דין, ביקשה להשתחרר מייצוגה את בעלה, כיום גרושה, ובעניין זה ועדת האתיקה החליטה שלא להגיש קובלנה כנגד הגרושה השנייה (שהיא, כזכור, עורכת דין; ראה: פיסקה 4 לעיל), אך בעיני בית הדין המשמעתי המחוזי, אין לכך משקל, כי ועדת האתיקה משיקולים השמורים עמה בחרה שלא להגיש קובלנה נגד הגרושה השנייה (סעיף 48 וסעיף 50 להכרעת הדין).
גזר הדין בבית הדין המשמעתי המחוזי
25. לאחר שהרשיע בית הדין המשמעתי המחוזי את המשיבה בעבירות ניגוד העניינים, ולאחר שהשתכנע כי מדובר בעורכת דין בעלת ותק של 15 שנה ללא הרשעות קודמות, שהפסיקה לייצג לאחר קבלת מכתב מהלשכה, הסתפק בעונש של אזהרה בלבד (גזר דין מיום 15.3.16).
פסק הדין בבית הדין המשמעתי הארצי
26. בבית הדין המשמעתי הארצי (בד"א 37/16, בהרכב הדיינים, עו"ד חיים קנת – אב"ד; חגי סיטון, עו"ד – חב"ד; רות ארז, עו"ד – חב"ד) התקבל ערעור המשיבה, והיא זוכתה כליל (פסק דין מיום 7.7.16).
27. בית הדין המשמעתי הארצי ניתח את כלל 14 לכללים הנ"ל, והסביר כי ניגוד אינטרסים חייב לבא מעניין שיש בו זיקה של ממש למידע או בקשר לאותו עניין, שבו טיפלה המערערת בשני הצדדים (סעיף 9 לפסק הדין).
28. טענת הלשכה כי עצם הייצוג בו זמנית של שתי הגרושות מהווה ניגוד אינטרסים – לא התקבל על דעת בית הדין המשמעתי הארצי. מדובר במועדים שונים ובעניינים שונים, ואין הבדל בין דיני אישות לדין פלילי לעניין הייצוג (סעיף 10 סיפא לפסק הדין).
29. לאחר הבאת פסיקה וספרות, עמדת בית הדין היא כי אין ניגוד אינטרסים, וגם אין עניין או לקוח משותפים, שכן, "אין ולו שמץ של ראיה כי קיים היה ניגוד אינטרסים, כפי שמואשמת המערערת" (סעיף 8 (עמ' 6) לפסק הדין).