42. ענינו הרואות; מעורבותו של הישאם בניהול החנות - שלמעשה שקולה לניהול התובעת שפועלה היחיד הוא החנות (כך גם על פי הסכם ההפעלה) - אינה כשל עובד זמני או אפילו מנהל משמרת, כפי שטענה התובעת. אלא, כי מדובר במי שהיה מנהל אקטיבי של החנות מי שעמד מאחורי קבלת ההחלטות המהותיות בניהול החנות.
ההתכתבויות מלמדות על מידת מעורבותו נרחבת, ועל מהות תפקידו כמי שהיה אחראי על הכוונת פעילות החנות, תוך נקיטת פעולות לבחינת רווחי החנות ולהשאת הרווחים, עמידה בקשר רציף עם ריקושט בכל הנוגע לניהול השוטף של מבצעים, עמידה בקשר עם ספקים וכדומה, כשלכל אלה יש השפעה ישירה על רווחיותה של ריקושט.
43. על מעמדו ותפקידו המרכזי של הישאם בתובעת ניתן ללמוד גם מהעדויות שבאו בפניי, ובתוך כך, עדותו של מר מנטין, מנכ"ל ריקושט, שעמד בקשר ישיר עם הישאם, וכן מעדותו של אביו של הישאם, מר סלאימה עצמו.
כך, התרשמתי מעדותו המהימנה של מנכ"ל ריקושט, מר מנטין, שהעיד, כי הישאם היה המנהל בפועל, עבד מול ספקים ומול מנהלי ריקושט, בעוד שמר סלאימה עסק רק בתשלומים (ודחיית מועדם) ודמי שכירות. וכך העיד:
"ש: על בסיס מה אתה טוען שהפעולות של הישאם נעשו על דעתה ובהסכמתה של התובעת?
ת: הישאם הוא הבן של עימאד. מי שהפעיל את החנות שלנו במשך כל התקופה זה היה הישאם, ובוודאי לא עימאד, ולכן ברור שכל פעולה כזאת נעשית גם על דעתו של עימאד. זה לא שמישהו הלך להיות מוכר בחנות של קולומביה, אלא מדובר במי שהלך להיות זכיין בחנות של קולומביה ושהוא צריך לעשות הסכמים. בהמשך, כאשר הוא נקלע לקשיים, עימאד עזר לו. אחרי חודשיים עימאד אמר לו תעזוב את הזיכיון והוא שומע לו, אז כשהוא הולך לקחת את הזיכיון ועימאד אומר לו לא, הוא לא שומע לו?! זו עבודה בעיניים"
(ראו פרוטוקול מיום 22.6.20, בעמ' 30).
44. למעשה גם מר סלאימה הודה, כי הישאם היה מהעובדים העיקריים בחנות ואחראי על הקניות (ראו פרוטוקול מיום 21.6.20, בעמ' 12-13).
מעבר לכך, לא ניתן להתעלם מתגובתו של מר סלאימה למסרון ששלח לו מר מנטין ביום 23.5.16, מספר ימים לפני ביטול הסכם ההפעלה, בו הודה כי העובדה שבנו פותח חנות של "קולומביה" אינה תקינה, כדלקמן: כותב מר מנטין: "נראה לך הגיוני ובסדר שהישאם הבן שלך הולך להיות זכיין של קולומביה?" משיב סלאימה:"לא הגיוני ולא בסדר אין שליטה עליו" (ראו נספח 40 לתצהיר מר סלאימה).
וכך השיב סלאימה כשנשאל בעניין זה בחקירתו הנגדית:
"ש: הסכמת בתשובה שלך שזה לא בסדר.
ת: זה לא בסדר.
ש: למה חשבת שזה לא בסדר?
ת: קודם כל זו חנות שהוא פותח באותו מתחם וזה לא בסדר. הוא היה צריך להגיד לאבא שלו שהוא רוצה לפתוח חנות.
ש: וזה בסדר שהוא יפתח?
ת: גם זה לא בסדר. זה לא הגיוני. הבן היה צריך להודיע לי" (ראו פרוטוקול מיום 21.6.20, עמ' 15).