דהיינו, זכותה של התובעת להמשיך ולהפעיל את החנות בזכיינות, ככל שיוארך הסכם השכירות בין ריקושט לבין מפעילת הקניות, כפופה לכך שהתובעת תעמוד בכל התחייבויותיה על פי הסכם ההפעלה.
בהקשר זה עולות שתי טענות הדרושות בחינה - האם הפרה התובעת את חובת אי התחרות הקבועה בהסכם? והאם הפרה התובעת חובות אמון שיש לה, ככל שיש לה, כלפי ריקושט?
50. סעיף 3.1. להסכם ההפעלה קובע :
"המפעיל מתחייב שלא להפעיל ו/או להקים חנות נוספת ו/או להפעיל אתר אינטרנט אשר ימכור מוצרים בתחום מחנאות ו/או טיולים ו/או ציוד לחיילים. .."
סעיף 4.6 להסכם ההפעלה קובע :
"בתקופת ההסכם מתחייבים המפעיל ו/או החברה יסוד ו/או בעלי מניותיה, לא לרכוש ו/או לא לנהל ו/או לא לעבוד כשכירים בין במישרין ובין בעקיפין בשום עסק דומה המתחרה לעסקה של ריקושט ו'או לחנויות הרשת".
51. משקבעתי כי יש לראות בהישאם אורגן של התובעת אשר פעולותיו על פי סעיף 47 לחוק החברות מיוחסות לתובעת, ומשאין מחלוקת כי הישאם חתם על הסכם זכיינות עם חברת סער להפעלת חנות של מותג "קולומביה", לא יכולה להיות מחלוקת כי יש בכך משום הפרה של הוראות סעיפים 3.1 ו-4.16 להסכם ההפעלה האוסר על הפעלת חנות מתחרה.
52. בהקשר זה, אין בידי לקבל את טענת התובעת כי הפעלת חנות של מוצרי "קולומביה" אינה מהווה תחרות לחנות ריקושט מאחר ומוצרי קולומביה אינם נמכרים בחנויות ריקושט. מוטב כי טענה זו לא הייתה באה אל העולם כאשר ברור לכל בר דעת כי סוגיית התחרות נבחנת בפעילות בתוך הענף. בהינתן העובדה כי מוצרים רבים הנמכרים בחנויות "קולומביה" מהווים תחרות למוצרים הנמכרים בחנות ריקושט, גם אם אין מכירה של מוצרים אלו בחנות של ריקושט, מהווה תחרות אסורה על פי ההסכם, בפרט נוכח הוראת סעיף 4.16 להסכם ההפעלה אשר אסר גם על תחרות עקיפה.
53. משכך, אני קובעת, כי התובעת הפרה את איסור התחרות כפי שנקבע בהסכם ההפעלה. פעולותיו של הישאם שחתם על הסכם זכיינות עם חברה מתחרה, קולומביה, בהיותו אורגן של התובעת, מהוות הפרה של איסור התחרות, הפרה אותה יש לזקוף לחובת התובעת.
למעשה, די בכך די לקבוע כי בנסיבות אלה, ביטול הסכם ההפעלה על ידי ריקושט נעשה כדין, ומכאן שדין התביעה להידחות.
54. יחד עם זאת, מצאתי לנכון להוסיף ולקבוע כי ביטול ההסכם נעשה כדין גם בשל הפרת חובת האמון של התובעת כלפי הנתבעת בפרט בהינתן סוג ואופי ההסכם, המחייבים קיומם של יחסי אמון בין הצדדים.
הלכה ידועה היא, כי חוזי זיכיון מבוססים על קשר אישי ועל יחסי אמון בין הצדדים וכי חזקה שהם אינם מיועדים לעמוד בתוקפם לצמיתות אלא כל עוד יחסי האמון שוררים בין הצדדים. בהתאם, מקום בו נפגם אמון הצדדים, כבענייננו, ניתן לבטל את ההסכם.
וכך נפסק בהקשר זה:
"...חוזה אינו נערך לצמיתות. אין זו דרכן של הבריות לערוך חוזים על מנת שיעמדו בתוקפם לעולם ועד.... כך הדבר במיוחד בחוזים המתבססים על קשר אישי בין הצדדים, כגון, על יחסי אמון או נאמנות. כאלה הם, לדוגמא, חוזי עבודה, שותפות או סוכנות. אם היחסים בין צדדים לחוזה כזה מעורערים, אין תועלת בהמשך הקשר ביניהם. לכן יש לאפשר להם להשתחרר, אף באופן חד-צדדי, זה מן האחיזה של זה"
[ראו ע"א 2491/90 התאחדות סוכני הנסיעות נ' פנאל חברות התעופה הפועלות בישראל (פורסם בנבו, 3.5.94)].