כך גם נקבע על ידי כב' השופטת (כתוארה אז) אסתר חיות בבקשה לסעד זמני בקשר לביטול הסכם זיכיון [ראו רע"א 7246/11 חיים לוי סוכנות רכב ומוסך אזורי ירושלים (1998) בע"מ נ' קרסו מוטורס בע"מ (פורסם בנבו, 16.1.12)]:
"מערכת היחסים בין קרסו ללוי עוגנה בהסכם הפצה שהינו מסוג החוזים אשר לגביהם נפסק כי הם מבוססים על קשר אישי ועל יחסי אמון בין הצדדים וכי חזקה שהם אינם מיועדים לעמוד בתוקפם לצמיתות... על כן, צדק בית המשפט בדחותו במקרה דנן את הבקשה למתן סעד זמני וזאת בהתאם להלכה לפיה, ככלל, אין לכפות על צדדים להסכם מסוג זה שיחסיהם עלו על שרטון, להמשיך ולקיים שיתוף פעולה עסקי ביניהם בניגוד לרצונו של מי מהם והתרופה המתאימה למקרים מעין אלה איננה צו מניעה או צו עשה זמני כי אם סעד של פיצוי כספי..."
וראו גם ת"א (חי') 628/05 מכללת איסט לונדון, השלוחה בישראל בע"מ נ' אמיר בירמן (פורסם בנבו, 26.11.12):
"יש לזכור כי בתחום בו אנו עוסקים מערכת היחסים בין התובעת לאוניברסיטה עוגנה בהסכם זיכיון, הדומה במהותו להסכם הפצה, שהינו מסוג החוזים אשר לגביהם נפסק כי הם מבוססים על קשר אישי ועל יחסי אמון בין הצדדים וכי חזקה שהם אינם מיועדים לעמוד בתוקפם לצמיתות אלא כל עוד יחסי האמון שוררים בין הצדדים... ההלכה בענין חוזים מעין אלו היא שהצדדים רשאים להחליט בהסכם כי לכל אחד הזכות להביא לביטול ההסכם ואין לכות על צדדים להסכם מסוג זה, שיחסיהם עלו על שרטון, להמשיך ולקיים שיתוף פעולה עסקי ביניהם בניגוד לרצונו של מי מהם...".
55. דברים אלה יפים לענייננו. די בעצם החתימה על הסכם הזכיינות עם חברת סער לשם פתיחת עסק מתחרה של מותג "קולומביה", כדי לפגום ביחסי האמון שבין הצדדים, כאשר ברור כי יש בכך משום פגיעה פוטנציאלית בריקושט, שכן כל דרכי התנהלותה, מחירים, מבצעים וכדומה חשופים עתה בפני מתחריה. פגיעה באמון שכזו הצדיקה את ביטול ההסכם.
אוסיף ואציין, כי מהראיות שהוצגו בפניי עולה, כי מר סלאימה ידע, כי בנו הישאם עומד לפתוח חנות מתחרה של "קולומביה" בקניון כבר במרץ 2016, וזאת על פי הודאתו. טענתו של סלאימה כי עדכן את מר מנטין בנדון לא הוכחה מה גם שעמדה זו אינה מתיישבת עם פנייתה של ריקושט אליו בדואר אלקטרוני, במחצית חודש אפריל 2016, בשאלה לפשר כתבה אותה צירפה אל פנייתה, ולפיה רשת קולומביה עתידה לפתוח חנות בקניון.
מעבר לכך, ובמוקד העניין, ובהינתן מערכת יחסים משפחתית תקינה של אב ובן אך נהיר בעיני כי מר סלאימה ידע על תכניותיו של הישאם לפתוח חנות של רשת מוצרי "קולומביה".
כך גם עולה מתשובתו של מר סלאימה למסרון ששלח אליו מר מנטין, ביום 23.5.16, בו שאל אותו מר מנטין "נראה לך הגיוני ובסדר שהישאם הבן שלך הולך להיות זכיין של קולומביה?", ומר סלאימה לא בחר בתשובה המעידה על כי היה מופתע ממידע זה אלא השיב "לא הגיוני ולא בסדר אין שליטה עליו". תשובה המלמדת כי באותה עת ידע מר סלאימה על פעולותיו של בנו.
הסברו של מר סלאימה בעדותו בפני, כי לא הביע הפתעה למידע שבמסרון, מאחר והיה בנהיגה (ראו פרוטוקול מיום 21.6.20, בעמ' 15), אין בידי לקבל. לו אכן היה מדובר במידע שלא היה ידוע לו, היה הוא כתגובה ראשונית מתייחס לחוסר ידיעתו. תשובתו, כי אין לו שליטה על בנו אך מעידה כי ידע גם ידע על מהלכיו של בנו, אשר היה צמוד אליו בניהול חנות ריקושט ואך מובן כי לא היה פועל מאחורי גבו של אביו.
אך סביר להניח, כי השניים, מר סלאימה והישאם, סברו יחדיו כי הישאם יוכל לקדם הפעלת חנות של רשת "קולומביה" ולהסתתר תחת מסך ההתאגדות, בהינתן העובדה כי ההתקשרות לקבלת הזיכיון להפעלת חנות "קולומביה" נעשתה אל מול חברה בע"מ שהקים.
התנהלות זו, יש בה כדי לפגום באופן מהותי ביחסי האמון ששררו בין הצדדים, ויש בה כדי להצדיק את הפסקת היחסים בין הצדדים.