18. משלא הגיעו הצדדים לעמק השווה, פינתה התובעת, ביום 1.8.16, את החנות, העבירה את החזקה בה לריקושט והסכסוך בין הצדדים הובא לפתחו של בית המשפט.
19. יצוין, כי במעמד מסירת החנות, ערכה התובעת פרוטוקול מסירה בו פורטה רשימת הציוד והרכוש שהועברו לריקושט (ראו נספח 20 לכתב התביעה). אלא שלטענת התובעת, ריקושט סירבה לחתום על פרוטוקול זה, ובהמשך, הוחלפו בין הצדדים התכתבויות בנוגע להתחשבנות סופית לגבי יתרות מלאי, ציוד וכדומה (ראו מכתב התובעת אל ריקושט מיום 11.8.16, נספח 21 לכתב התביעה; מכתב מיום 14.8.16 מריקושט אל התובעת, נספח 22 לכתב התביעה; מכתב מיום 17.8.16 מריקושט אל התובעת, הכולל טיוטת הסכם המסדיר את סיום ההפעלה וההתחשבנות בין הצדדים, נספח 19 לכתב ההגנה; התכתבויות מיום 23.8.16, 29.8.16, 30.8.16, נספח 21 לכתב ההגנה).
20. לאחר דין ודברים בין הצדדים בנוגע למלאי שנותר בחנות ולאפשרות שריקושט תרכוש את המלאי הזה, הסכימו הצדדים, כי ריקושט תשלם לתובעת סך של 150,000 ₪ עבור המלאי שנותר בחנות. כמו כן שילמה ריקושט לתובעת סך של 19,000 ₪ בגין המחאה של דמי ניהול שהופקדה בטעות, וכן סך של 10,000 ₪ בגין יתרת זכות (ראו מכתב מיום 11.9.16 מב"כ התובעת אל ב"כ ריקושט, נספח 21 לכתב ההגנה).
טענות התובעת
21. טענתה המרכזית של התובעת הינה, כי הסכם ההפעלה בוטל על ידי ריקושט שלא כדין, וביטול זה מהווה בעצמו הפרה של הסכם ההפעלה.
לטענתה, בבסיס הודעת הביטול עומדת טענת ריקושט בדבר הפרת הסכם ההפעלה האוסר על התובעת לפתוח עסק מתחרה ומיחסת את פתיחת חנות "קולומביה" בקניון לתובעת. אלא, שלטענת התובעת, לא ניתן לייחס לה את פעולותיו של הישאם, שאינו בעל מניות או בעל תפקיד בתובעת. לטענתה, הישאם עבד אך לפרקים בחנות התובעת, הא ותו לא. עוד הוסיפה וטענה כי כלל לא ידעה על התקשרותו של הישאם עם חברת סער כדי לפתוח חנות של המותג "קולומביה"
בקניון. בהינתן האמור נטען כי אין לזהות את הישאם עם התובעת ועל כן, נטען כי היא לא הפרה את הסכם ההפעלה, וביטול הסכם ההפעלה עמה נעשה ללא עילה ושלא כדין.
בהקשר זה, דוחה התובעת גם את טענות ריקושט להפרת חובות אמון מצדה, כשלטענתה לא מוטלות עליה חובות אמון בהיקף ובמהות כפי שמנסה ריקושט ליחס לה.
22. הוסיפה וטענה התובעת בהקשר זה, כי ניסיונה של ריקושט ליחס לה את קבלת הזיכיון לשם פתיחת חנות "קולומביה", הינה טענה בעלת גוון של טענת תרמית, ומשכך, מוטל על ריקושט נטל הוכחה מוגבר. בתוך כך טענה התובעת, כי על ריקושט הנטל להוכיח, כי קמה לה עילה לביטול הסכם ההפעלה, וכן כי יש לזקוף לחובת ריקושט הן את העובדה שמר סלאימה לא נחקר בעניין מעמדו והיקף תפקידו של הישאם, והן את העובדה שהישאם או גורמים נוספים מריקושט לא זומנו לעדות בעניין זה.