לאחרונה אושרה הלכה זו בע"א 27/80, 201ובע"א 192/80....".
יש לפרש את סעיף 20לאור מטרתו - היינו "הגנת הצד השני על ידי העמדתו על מצבו המשפטי והיקף זכויותיו וחבויותיו" (שלו, בחיבורה הנ"ל, בעמ' 151). מטרה זו מושגת גם על-ידי הגשת תביעה משפטית ובה דרישה לביטול החוזה - כל עוד עובד המבטל בתנאי השני של הסעיף היינו, שהפעולה היוצרת את הביטול נעשית תוך זמן סביר.
--- סוף עמוד 546 ---
לאור מטרתו של הסעיף, יש לבחון את הביטול על-פי השפעתו על הצד השני לחוזה; ואם לצד השני נודע על רצונו של הצד הנפגע לבטל את החוזה - די בכך.
.11טענה נוספת של המערער הינה, ש"שלב" פעלה שלא בתום-לב ושלא בדרך מקובלת, בניגוד להוראתו של סעיף 39לחוק החוזים (חלק כללי). "שלב" נהגה שלא בתום-לב, לטענתו, הן בקיום ההסכם בינה לבין חברי אגודה - הסכם המתבטא בתקנות האגודה - והן במשא ומתן לקראת חתימת ההסכם עם המערער, הסכם שהתבטא בכתב הוויתור. התוצאה של פעולה שלא בתום-לב עשויה להיות "שהפעולה, שבוצעה תוך הפרת החובה, אינה משתכללת ואינה תופסת" (דברי השופט ברק בבג"צ 59/80 [8], בעמ' 839).
המבחן לקביעה, אם התנהגות מסוימת הייתה בדרך מקובלת ובתום-לב, הוא מבחן מעורב, "בו משמשים יחדיו עקרונות אובייקטיביים של הישר וההוגן, ועקרונות סובייקטיביים, המתחשבים בין השאר בטיב העיסקה ובמהות הצדדים" (ע"א 207/79 [9], בעמ' 544).
המערער טוען, ש"שלב" פעלה שלא בתום-לב הן בשלב בו העבירה את ההחלטה לשנות את דרך חישוב ערכה של המניה והן בשלב בו החתימה אותו על כתב הוויתור.
הטענות לגבי פעולה שלא בתום-לב בשלב האסיפה הכללית אינן רלוואנטיות, שכן התוצאה אליה הגענו לא תשתנה אף בהנחה, שלהחלטת האסיפה הכללית של "שלב" אין כל תוקף.
המערער טוען, שבאלצה אותו לחתום על כתב הוויתור נהגה המשיבה שלא בתום-לב, שכן יצלה את היות האגודה בעלת כוח כלכלי חזק ואת היותו של המערער אדם העומד על סף פרישה לגימלאות, שלא "יירתם למלחמה עם ענק כמו שלב", וכי ניצלה את המצב הכלכלי בארץ.
לא מצאנו חוסר תום-לב בפעולותיה של המשיבה .1המערער הוא זה שפנה אליה בבקשה לזרז את התשלום. היא הסכימה להיענות לו, תוך שהיא מתנה את התנאי של כתב הוויתור. "שלב" יכולה הייתה, כמובן, לשלם למערער את הסכום שדרש בלא לחייבו לחתום על כתב הוויתור, אולם זוהי דרישה, שאי- קיומה אינו הופך את הדורש למי שפועל בחוסר תום-לב. לא מצאנו, שהמשיבה 1נהגה עם המערער בדרך של תחבולה והכשלה (ע"א 64/80[10]).