עוד הוסכם, כי דרישת הבטחונות שתשמש כבסיס ליישומו של הסדר הפשרה תעמוד על סך של 1,700,000 ש"ח, וכי יתרת החובה בחשבון לא תעלה על סך של 2,176,298 ש"ח. כן הוסכם, כי בסופו של כל יום מסחר יבדוק הבנק את דרישת הבטחונות ואת גובהה של יתרת החובה בחשבון. עוד נקבע, כי היה ועד לשעה 11:00 לא אושרה תכנית פעולות לביצוע, ודרישת הבטחונות עלתה על המוסכם, יחולו הוראות סעיף 2(ב) להסדר הפשרה, הקובע כי המערער יוכל לכסות על החריגה מדרישת הבטחונות ממקורות חיצוניים. כן נקבע, כי הזכות המעוגנת בסעיף 2(ב) הנ"ל תעמוד למערער גם במידה שבמסגרת הבדיקה שיערוך הבנק בסוף כל יום מסחר יתברר כי לא מתקיימים שני התנאים הנזכרים לעיל בנוגע להפחתת דרישת הבטחונות ואי-חיוב חשבון העו"ש. היה והמערער יחליט שלא לממש את זכותו לפי סעיף 2(ב) הנ"ל, קובע סעיף 2(ג) להסדר הפשרה כי הבנק יהיה רשאי לבצע:
"כל פעולה לפי שיקול דעתו המוחלט מחשבון המשיב לרבות, קניה ומכירה של אופציות הקיימות בתיק".
לבסוף, קובע סעיף 3 להסדר הפשרה כדלקמן:
--- סוף עמוד 6 ---
"הסדר זה מסדיר, מסכם, ממצה ומהווה ויתור על כל טענות הצדדים ביחס ליחסי הצדדים בכל הקשור בניהול החשבון עד ליום חתימתם על הסדר זה (למעט דרישת הבנק לפרעון כל חוב כספי בחשבון)" (להלן: תניית הויתור).
9. ביום 6.3.2000 ביקש המערער לבצע פעולות מסוימות בחשבון, אולם הבנק סירב לכך בטענה כי אינן עומדות בתנאי הסדר הפשרה, ולפיכך החל הבנק בביצוע פעולות לסגירת תיק האופציות של המערער. עקב כך, פנה המערער לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, ולבקשתו ניתן צו מניעה זמני המונע מהבנק לפעול בתיק ללא הסכמתו.
ביום 7.3.2000 הגיעו הצדדים להסדר נוסף, שנועד להשלים את הסדר הפשרה מיום 5.3.2000 (להלן: התוספת להסדר הפשרה). לפי הסדר זה, אשר קיבל תוקף של החלטת בית משפט, יבוטל צו המניעה מיום 6.3.2000 והסדר הפשרה יושב על כנו, תחת מספר שינויים. כך נקבע בתוספת להסדר הפשרה, כי המערער יורשה להגיש לאישור הבנק עד שלוש הצעות לביצוע פעולות, בין השעות 09:30 ל-11:30, וכי הבנק יאשר את הפעולות במידה שהן עומדות בשני התנאים שנזכרו לעיל (הפחתת דרישת הבטחונות ואי-חיוב חשבון העו"ש). זאת, ובלבד שדרישת הבטחונות לא תעלה על סך של 1,800,000 ש"ח (אף שדרישת הבטחונות שנקבעה כבסיס ליישומו של הסדר הפשרה עומדת, כאמור, על סך של 1,700,000 ש"ח). עם זאת, נקבע כי היה ורמת הבטחונות בתחילת יום המסחר העוקב תעלה על 1,700,000 ש"ח, יוכל לילוף להפקיד סכום מזומן השווה להפרש האמור (כאשר עד 100,000 ש"ח יוכל לילוף להפקיד בשיק עצמי וכל סכום מעבר לכך בשיק בנקאי). במידה שהשיק העצמי שיפקיד לילוף לא יכובד, קובע סעיף 3.6 לתוספת להסדר הפשרה כי "יהיה רשאי הבנק לפעול למימוש התיק".